היי חובבי ישראבלוג, מה הולך?
אתמול, ה' באייר, חל החג הלאומי של מדינתנו, אשר מציין את ההכרזה על הקמתה בתום המנדט הבריטי.
הרחובות כללו המוני ילדים רצים עם ספריי, שלל הופעות של זמרים נחשקים, זוגות הצופים בזיקוקים, המון דוכני אוכל ודברים נוצצים.. כל זה הדגיש את היופי, השמחה, ובעצם את החגיגה ליום הולדתה של המדינה שלנו. בת 65, קצת זקנה הייתי אומרת חיחי 
אבל האמת היא, שישנה שאלה שעולה ביום העצמאות ונשמעת באוזניי כל שנה: "איך המעבר בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ליום העצמאות של המדינה צר כלכך, איך אין שום הפרדה? 
האמת היא, שמצד אחד זה באמת נראה הזוי - כמה שעות לפני ישבנו ברצינות מוחלטת בטקס העירוני, מקשיבים לדברי ראש העיר, ההורים השכולים, החיילים שמשרתים זה הרגע, ולא צייצנו ולו מקור אחד של שמחה.. כולנו ישבנו שם, וידענו שעוד כמה דקות אנחנו הולכים לחזור הביתה ולחפש מה ללבוש לערב, לאן לצאת, לעשות סדר זמנים מושלם בשביל שנספיק ליהנות מכל החג.. בידיעה שהם, אלו שנלחמו בשביל המדינה שלנו, שוכבים שם מתחת לאדמה והעפר, ולא נהנים, הם נטולי רגשות, הם איבדו הכול בשביל שלנו יהיה עתיד טוב יותר, ובכללי - עתיד.
מצד שני, העצמאות שלנו ניתנה לנו בזכות אותם חיילים, שהחליטו לפעול למען המדינה שלנו, בזכותם העתיד טוב יותר הכל יותר ורוד מפעם, והם פעלו בצורה זו על מנת שנוכל לשמוח, לחיות באושר, ליהנות ללא דאגה מיותרת, והנה זה מה שאנחנו עושים. הם רצו עתיד טוב יותר, והנה הם השיגו את המטרה שלהם לפני שתמו חייהם, הם באו ופעלו והשיגו זאת בשבילנו, ועכשיו עלינו לשמוח בשבילם, לחגוג גם למענם.
ואולי.. אולי אפילו זה מעולה שהגבול כל כך קצר, כי למרות שזה די הזוי זה גם תמיד מזכיר בגלל מי אנחנו פה היום ברחובות ההומים אדם, עם יהודי טהור, חיים בנחת תחת כנפי השכינה.
לגבי יום העצמאות שלי, הוא היה נהדר 
!
הצטלמתי עם מספר ידוענים, ביליתי בכמה ערים, אכלתי המון צמר גפן מתוק, וצחקתי בלי סוף עם חברותיי.
איך אתם העברתם את יום העצמאות ? מחכה לתשובות !
חיבוקים ונשיקות,
מתבגרת טיפוסית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
א. הכותבת.