ראיתי את שניר היום, כן עוד פעם. כן שוב באוטו. אבל הפעם לבד.
אני וחברה שלי היינו בדרך אליה, ופתאום שמעתי אותו עם פול ווליום מתקרב והוא הגביר את המהירות.. ואני, יש לי אינסטינקט כזה, ישר לבחון את האוטו ומי נמצא בתוכו. הוא ישב שם, הוא ממש הביט בנו כשהוא רצה לראות מי אנחנו, וברגע שהוא קלט שזו אני הוא דפק נסיעה.. ברח מהתנגשות המבטים כביכול.
כנראה רצה לראות מי הבחורה שהולכת עם השורט וחולצת הבטן.. זו הייתי אני. ראיתי שהוא בחן אותי בעיקר, אז בשביל מה זה היה טוב ?!
אמרתם לי להמשיך לעבור הלאה, אמרתי את זה גם בעצמי. אפילו חזרתי ליזיזות עם הידיד-יזיז-אקס של שנה שעברה, והוא העביר בי המון אופטימיות, וכיף לי להיות בקשר איתו בכללי, גם בלי אקטים מיניים. סתם כי הוא גורם לי לחייך ולצחוק, ומוציא את הטוב שבי בעצם, שלא כמו שנה שעברה חחח

אז איך אפשר לעבור הלאה כשהעבר חולף מול העיניים ? זה כמו לדרוך על המגרפה, ובום טראח, שוב אותה מכה, אותה מגרפה

נמאס לי מהשטויות האלה, מה ה' כ"כ מנסה להדגיש לי ?! מה?!