נוסעים נוסעים נוסעים ו..הופה ! כל תחושת החמימות וההתרגשות כמו של ילדה בת 4 מבובה חדשה, וחיוך מאוזן לאוזן.. הכל עולה למעלה, ומול העיניים נמצאת העיר שוקקת החיים הזו - תל אביב 
לא יודעת מה גורם לי להתרגש רק מעצם הדריכה בה.. אני מרגישה שאני נכנסת לבועה רעשנית, עם כל סוגי האנשים האפשריים, במקום מלא זוהר ותהילה.. אני אוהבת את זה 
מאז שאני קטנה אני חולמת להיות שחקנית בתכניות טלוויזיה שונות, עם הזמן - חשבתי איזה כיף יהיה לשחק את הדמות הרעה (ראר
) , ואז אמרתי :"המקום להגשים בו את כל החלומות שלי - ת"א !" , ומאז השאיפה זה לגור שם עם קריירת משחק, אודישנים מפרכים.. ואסור לשכוח את זה שאין שם רגע נטול חיים, הכל תמיד בפעולה - כמו שאני אוהבת.. וההומלסים הרבים, שאין מצב שאני אבוא לת"א בלי להעניק וכמעט לכל אחד מהם שאני רואה כמה שקלים.. זה עושה לי טוב
לא מחבבת את המחירים של הדירות בכלל (אצטרך שותפ/ה..אולי כמה), ולא מחבבת את הפקקים (לא באמת ליהנות מהנסיעה).. אבל זה לא יעצור אותי! תמיד אמרתי את זה עד אתמול
אתמול הייתי בקיבוץ קרוב לעיר שלי, בום! אווירת שלווה, שקט, מחשבות צלולות .. פתאום מה שכ"כ חרדתי ממנו, השקט שעד לא מזמן היה נראה לי מזוויע והשלווה שנראתה לי מעיקה .. הייתה נראית כ"כ כיפית, ריקה מלחץ.. רציתי ליפול על הדשא שם ולקרוא ספר טוב, או למרוח שמן שיזוף וליהנות מהשמש החמימה.. שכלבים ירוצו להם הנה והנה ואני אשחק איתם ..
אני :"אני בבעיה"
אמא :" מה קרה?"
אני:" אני לא יודעת אם יהיה לי מספיק כסף לשני בתים.."
אמא (מסתכלת עליי במבט של 'הכל טוב איתך?0_0) :"איזה שני בתים, על מה את מדברת?"
אני:" מצד אחד בא לי לגור בת"א, שם אני אגשים את החלום שלי ואני אוהבת שהכל ללא הפסקה.. ומצד שני בא לי לגור בקיבוץ הכל שקט ובאלי פשוט להירדם פה וזה מרגיע.. אז אני צריכה שני בתים ."
אמא : "אפילו כסף למכנס שרצית לא בדיוק היה לך.. עכשיו אנחנו חושבות על שני בתים?"
אני (משתדלת לא לפרוץ בצחוק) :"אבל אני לא יודעת מה לעשות ! אז אני צריכה את שניהם!"
אמא:"מה הבעיה לעבוד בת"א ולגור בקיבוץ.. אני ואבא נבוא לבקר אותך, זה יהיה כמו נופש בשבילנו."
אני: "לא איך אני אעבוד בעיר ואגור בקיבוץ ! אני רוצה כל הזמן להיות בעיר, אבל אני רוצה גם את הכיף שלי הקיבוץ!"
אמא:"תגורי בקיבוץ ותעבדי בת"א..אנחנו נשמור על הנכדים בנתיים בקיבוץ, נכין אוכל.."
אני (מסתכלת עליה עם חצי צחוק) :"אז אתם פשוט עוברים איתי דירה הא? וחוזרים לשגרה, טוב נו אין לי בעיה שתשמרו עליהם."
אמא:" נשמח גם לראות אותך לפעמים את יודעת!"
אני:" אני לא יודעת איך כבר נהיו לכם נכדים אמא..אבל אתם תראו, אל דאגה."
צוחקות. חוזרות לשקט של הקיבוץ, יוצאות מהקיבוץ - מפעילות מוזיקה במכונית ונוסעים בכבישים מלאי מכוניות.
קיבוץ/ ת"א /
קיבוץ/ ת"א / קיבוץ/ ת"א / קיבוץ/ ת"א / קיבוץ/ ת"א / קיבוץ/ ת"א ? אוף, מזו ההחלטה הקשה הזו. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
א. הכותבת.