החבר הטוב ביותר של שניר, שתמיד היה שואל אותי :"מה עם שניר?" "את דואגת לו שמה? את צריכה להתקשר" וכולי, כבר לא שואל אותי את זה ולא מעלה את השם של שניר בכלל בשיחות.

אם לומר את האמת ? זה מוציא אותי מדעתי. אם הוא ישאל, לפחות יאמר לי משהו כמו "תדאגי לו." אני אבין שאני עוד נמצאת שם איפושהו בשיחות של שניר, במחשבות של שניר, ברצון שלו.. אבל כלום, פשוט כלום.

והחדשה? מי צריך אותה בכלל, היא רק מציקה לי עוד יותר במחשבה, שהנה היום הוא אמר שידבר איתי בצהריים או בערב ולא דיבר, וגם בשבת אמר שידבר עימי בראשון, ולא דיבר. אולי הוא עסוק בדיבורים איתה, בשיחות איתה, בהכל א י ת ה. נכון, הוא בבסיס, אז לא הם לא יכולים להיפגש, אבל מי אמר שהם כבר לא נפגשו ? למרות שהוא לא סיפר לי, טוב זה לא שהוא חייב לי משהו, ולא שאנחנו בדיוק מדברים..

היום שאלתי האם נדבר הערב בטוח, והוא אמר "עוד פעם את מתחילה? אני לא מבטיח, אני לא יודע מה יהיה.." ואז אמרתי - כן, אני מתחילה, כי בראשון לא דיברת ואמרת שתדבר. הוא ענה לי "אה.." , אחלה של תשובה, ממש.

חברה שלי אומרת שאני באשליה, ועוד אחת אומרת להרפות.. אבל דיי, באמת שדיי . מגיע לי, לליבי ולנשמתי את השניר הזה שאני נלחמת עליו , שהוא היה נלחם עליי..

קוראי ישראבלוג אולי אתם תאמרו לי?

הגיע הזמן באמת לוותר? הדבר שהכי קשה לי בעצם..

והכי מצחיק, שהרבה אנשים קל להם יותר לוותר מאשר להילחם, ואני.. בדיוק ההפך.

עריכה: וואו. שניר התקשר מרצונו החופשי, וזכר לחזור אליי שלושה פעמים בלי שהזכרתי לו .. כן, אתם מכירים אותי מספיק טוב, יש לי פאקינג חיוך מרוח על הפנים. לגבי השיחה - נספר על זה מחר, בפוסט חדש, יום חדש. תחילת חודש אוגוסט, הייתה תחילת חודש נפלאה. (: