בשלישי הוא חזר הביתה ואפילו הודיע לי מרצונו החופשי, ודיברנו טיפה בהודעות, ובערב נפגשנו , אותו דבר ברביעי - הוא אסף אותי מחברה וישבנו אחד עם השני 3 שעות, והיה לי מאוד כיף כמובן.
אני אוהבת להיפגש איתו ולדבר איתו, החום הזה ששורר באותן דקות, והילת הרגשות הזו שמורכבת מכל רגש שיעלה בדעתכם.. אין לי מילים.

בקיצור, בחמישי דיברנו טיפה בהודעות שוב והוא היה צריך להגיד לי מתי הוא חוזר לבסיס, אבל כנראה שהוא שכח, או בגלל שבסוף לא התקשרו אליו מהצבא ואמרתי לו :"אחרי שתדבר איתם תספר לי" לא בדיוק היה לו מה לספר ובגלל זה הוא לא עידכן אותי.. אז זה קצת הטריד אותי, ודי עיצבן, כי הרי אני מצפה שהוא יאמר לי, אבל בסוף אמרתי שאני פשוט אכתוב לו בשישי ואשאל אותו מה נסגר, מסתבר שבסוף הוא חוזר רק ביום שלישי.

אז אתמול יצאתי עם חברה שלי, חברה ממש טובה, וסיפרתי לה כמה שזה הטריד אותי, וכמה חברה אחרת שלי פגעה בי בזה שהיא אמרה:"נו בסוף את מדברת איתו אם הוא לא מדבר איתך.." (זה לא נכון, אולי יש את הפעמים שאני מדברת אבל יש גם את הפעמים שהוא מדבר, והייתה לה פשוט עוקצנות נוראית בשיחה, שרציתי לחסום אותה וזהו. לבסוף רק אמרתי לה שאני מחליטה לא לשתף אותה יותר בעניינים שביני לבינו, למרות שהיא מבחינתה ניסתה רק לעזור.) 

בקיצור אז סיפרתי לחברתי הטובה על כמה שזה הטריד אותי שלא דיברנו, וכמה שזה ערער בי שוב את המחשבות, ועוד.. ואז הגעתי למסקנה שיש 3 צדדים שמערבבים לי את המחשבות בצורה מטורפת:

1. נמאס לי שיש מצבים בהם אני מרגישה כבר מושפלת ועוד אנשים (הממ החברה האחרת שפגעה הממ) מאשרים זאת. הרגשת ההשפלה היא שבאמת יש פעמים שבסוף אני מדברת איתו לפניו ובעצם שזה נראה מהצד שלו יותר קל להסתדר בלעדיי או משהו, ואולי אני סתם טועה.

2. אם אני לא אדבר איתו עד שלישי , אז אני פשוט אחיה במחשבות של "הנה הוא בטח יושב עם אחרת", או ש"בטח כבר מאסתי עליו אז למה שהוא יעניק לי עוד זמן", או "הוא רוצה קצת חופש."

3. אני צריכה אבל לנצל את הזמן שהוא כאן, ובאמת לנסות שוב למצוא זמן להיפגש איתו, הרי עד שסופסוף יש לו זמן אז למה לא לנצל את זה?! למה לא לדבר? למה לא לא לנסות למצוא זמן להיפגש שוב? 

*אז אני אגיד לכם למה : בגלל צד 1 ובגלל שאולי ההשערות שעלו בצד 2 יכולות להתגלות כנכונות.*

שתי חברות שלי אמרו לי שלדעתן הוא כן ידבר איתי עד שלישי, אבל אני? נשאר לי רק או להאמין בהשערה שלהן או לפחות לקוות לכך.

אני לא רוצה להפסיד אותו לאחרות , ובמחשבה שנייה סיכמנו שהקשר הזה הוא בעל גבול מסויים - אין בנות אחרות בסיפור ואין בנים אחרים, יש לנו רק אחד את השני. 

אני פשוט מפחדת לאבד אותו, אני מפחדת מעצם העובדה שאולי אם אני לא אדבר הוא פשוט ימשיך לו לנדוד מהאחת לשנייה, למרות שאין לו בדיוק זמן, והרי אנחנו סיכמנו דבר מה, ובחירתי אם להאמין או לא.

אבל כשהפחד הזה תוקף אותי ואומר לי "תדברי שלא יהיה מאוחר מידי.." , תוקפות אותי המחשבות של "את בטח חופרת לו, בטח יצאת לו כבר מכל החורים, בסוף את תאבדי אותו רק בגלל עצמך, כי את לא מותירה לו מקום מנוח."

אבל חברה שלי אמרה שלא נראה לה שהוא חושב ככה, ושנראה לה שבאמת כיף לו שאני מדברת איתו, אבל בנוסף גם נראה לה שבפעמים שאני מדברת איתו יותר, זה בעצם כי אני לא נותנת לו הזדמנות לדבר ראשון, להראות את האכפתיות ראשון..

ובזמן האחרון הוא דווקא כן שלח לי סימני אכפתיות ורצון, והוא באמת היה מדהים, ולפעמים אני באמת מנתחת יותר מידי, ולחוצה יותר מידי, ואם אני בוחרת להאמין אז תמיד יהיו לי עדיין את החששות האלה, כי אני פשוט לא רוצה לאבד אותו, אני באמת באמת אוהבת אותו.

עוד דבר הוא שחברה שלי אמרה לי, שבפגישה הבאה שזה לא ירחיק לכת, המעשים שלנו, האינטימיות.. היא אומרת שהכדור בידיים שלי, ובמקום שהפגישה תהיה מבוססת על מיניות ובנוסף שיחה, היא אמורה להיות מבוססת על שיחה ובנוסף מיניות, וגם לא חייב תמיד.

היא רוצה שיהיה לי טוב, ושהוא יראה אותי במובן של מישהי באמת רצינית שהוא לא מוכן לאבד, למרות שלדעתה אני לא אאבד כי אנחנו תמיד נתקעים בסוף יחדיו בלולאת הזמן.

האמת היא קוראי ישרא, שאין לי ממש מושג איך להעיף את החלק של המיניות מהפגישות שלנו, כי מצד אחד מתחשק לי אבל זה באמת יכול להתבסס בסוף רק על זה, ומצד שני זה כבר מן הרגל בפגישות שלנו, שמשהו מיני מתרחש לו, שזה מעבר לנשיקות.

אז מה אתם אומרים ? תנסו קצת לעזור?

שבוע טוב החל ממחר לכולכם