עוד אחד מהרגעים האלה בו הראש שלי מלא בכל כך הרבה מחשבות, שכשאני באה להוציא הכל אני מוצאת את עצמי מול דף חלק ולא יודעת מאיפה להתחיל.

מוכרת לי הסיטואציה מאיפשהו.

איך הייתי רוצה לעמוד מולך עכשיו ולספר לך הכל.

כנראה שגם שם הייתי נתקעת ושותקת לזמן מה. לא רק בשביל לעצור להסתכל עליך לרגע שוב.

בטח היית מתחיל אתה לדבר וגורם לי להפתח, כמו שהיה כל הזמן. כנראה שלך זה היה יוצא יותר בקלות, כי זה תמיד מה שקרה. גם אם בסופו של דבר זה לא תמיד התחבר לתמונה כוללת, כל החלקים בפני עצמם היו מאוד מובנים.

בסופו של דבר הייתי מצליחה לספר לך שאני מתגעגעת. שאתה חסר לי בצורה שלא הכרתי, כאילו הכרנו לפני שנים. כאילו היית חלק מאוד גדול בחיים שלי לאורך תקופה מאוד ארוכה.

הייתי אומרת לך שכל המעטפת הזאת של היציאות והחברות והבילויים מכסה על זמן שאני לא אהיה לבד כי אחרת אני אשקע בזה, אבל כל זמן פנוי שיש לי אתה הדבר הראשון שעולה לי בראש ואני מנסה לדמיין ומעיזה לחשוב האם גם אני עוברת לך במחשבות מידי פעם.

אחת המחשבות היותר מתסכלות להתעסק בהן כשאין שום דרך לקבל תשובה.

אתה יודע מה, עזוב... לא חייבים לדבר. מוכנה גם רק לעמוד מולך ולחבק אותך. לא צריך יותר מזה. זה מספיק בשביל למלא אותי באנרגיות ולהחזיק אותי עוד קצת בלעדיך אחרי שתלך.

הלוואי ויכולת לדעת מבלי שאצטרך לספר לך על כמה עמוק נכנסת לי ללב ואיזה חלל השארת כשעזבת. אולי אז היית מבין את המשמעות שלך בעיניי. אולי אז לא היית מוותר בקלות כזאת.

מצחיק איך אמרת לי שאתה חושב מה אתה יכול לעשות כדי לעשות אותי מאושרת ורגע אחרי זה הלכת מפה. לא הבנת שכל מה שצריך זה אותך?

רוצה להגיד לך הכל, אבל גם אם אצליח לבטא את זה במילים אני לא בטוחה שאני רוצה שתדע.

אז גם אם אני אראה אותך, אני אחבק אותך ואחייך כאילו הכל בסדר. אני אספר לך הכל חוץ ממה שחשוב באמת.

שאין דבר שהייתי רוצה יותר משתהיה פה עכשיו.

ושאני מבינה שזה לא יקרה.

את המכתב הבא אתה לא הולך לקבל.

הוא נועד בשבילי, כמו שתמיד הייתי כותבת בשביל עצמי.

גם אם זה עליך, זה כבר לא נוגע לך.

אני כרגע עדיין בשלב בו אני יודעת בתוכי מה נכון לעשות מכאן ועם זאת לא מסוגלת לחשוב לעשות את זה.

כלום לא הולך לשתנות, זאת האמת הכואבת. אתה מי שאתה ואף אחת, גם לא אני, לא תוכל לשנות את זה. לא לפני שאתה תבין דברים בעצמך.

וזה מה שאתה צריך להבין, כמו שלי זה לקח זמן עד שהבנתי, שלמרות כל מה שקורה ביננו והמקומות של הבלבול והתסכול שזה הוביל אותך, זה אף פעם לא היה קשור אלי. זה בינך לבין עצמך.

אתה צריך את הזמן שלך לבד, בלעדי, כדי לפתור דברים עם עצמך ואני לא יכולה להיות חלק מזה.

לא יכולה להגיד שלא רציתי בהתחלה. רציתי להיות שם בשבילך, גם כשלא קל ונוח להיות שם ולעזור לך להתמודד. אבל כמו שאמרתי זה כבר לא קשור אלי.

מתישהו אתה תצטרך להתמודד עם זה ומתי שזה יקרה אני לא יודעת איפה אני אהיה... אולי זה כבר יהיה מאוחר מידי בשבילנו.

אבל זה סיכון שידעת שאתה לוקח והיית מוכן אליו. הסיכון לאבד את זה.

אני מצידי מרגישה שנתתי לזה כל ניסיון אפשרי. אין לי חרטות. עשיתי מה שראיתי לנכון ואמרתי כל מה שהיה לי על הלב.

ההחלטה שלך נבעה מהמקום הכי שקול בו אתה רואה את כל התמונה ולא חסר לך שום פיסה של מידע. אתה בחרת בדרך בה אתה הולך.

עבר קצת זמן מאז שזה נגמר ואני לא יכולה להגיד שהסיבה שזה הפך לקל יותר לא קשורה לזה שאנחנו עוד מדברים, אבל אני יודעת שמתישהו, לא עוד הרבה זמן, אני אבין שאני לא רוצה את זה לא משנה כמה שאני צריכה את זה. כי זה עושה טוב ונותן נחת לדבר איתך, אבל רק באותו רגע. אחר כך זה מתסכל ומבלבל כאילו כלום לא קרה ואתה עוד לא באמת החלטת כלום.

אני תמיד אשמח ואתרגש להתקל בך ברחוב. ואולי, רק אולי דברים ישתנו בעתיד ויהיה לנו סיכוי להזדמנות שנייה. לא תולה בזה תקוות, רק מנחמת את עצמי במחשבה הזאת.

אף אחד לא מושלם וזה החיסרון שלך.

לא חושבת שאני אשכח אותך. אתה עדיין ותמיד תשאר מיוחד בשבילי.

מאמי שלי,

קשה לי עכשיו. אני לבד עם עצמי מנסה להבין מה הלך פה.

אני מודעת לזה שמדובר על תקופה קצרה, אבל לפעמים מספיק קצת כדי לעשות הרבה.

אני נזכרת בכל הרגעים שלנו ביחד, דברים שעשינו, מילים שאמרנו, דברים שהרגשנו... זה פשוט לא מתחבר לי בראש עם התוצאה הסופית.

נכון שיהיה בסדר, אני אהיה בסדר, זה בטוח. זאת התחושה הזאת של ההחמצה שמציקה ומעיקה על הנשמה. זה לא נותן מנוחה כי אני באמת לא מצליחה למצוא סיבה אחת מספיק טובה למה להרים ידיים ולוותר. אם הייתי יודעת לענות על זה אולי היה לי קל יותר.

לא תמיד דברים יקרו בזמן המתוכנן או הצפוי וזה מה שיפה בזה, שזה מפתיע ומטלטל. זה מה שגורם לריגוש המטורף הזה ואי אפשר להתעלם ממה שזה עושה.

גם אתה תהיה בסדר, אני סומכת עליך. אולי תתחרט על זה בהמשך ואולי לא. ואני יודעת שלכל דבר יש סיבה, גם אם אני לא רואה את זה כרגע.

רצות לי בראש תמונות על כל החודש וחצי האחרונים וזה מציף אותי.

אתה לא עוד אחד שפגשתי, יש בך משהו מיוחד שעוד לא הספקתי לפענח, אבל הדרך להכיר אותך מסעירה ומלאה בחוויות.

אתה הגעת להחלטה בסופו של דבר ואני מקווה שאתה שלם איתה.

אל תשכח מה שאמרתי לך שלפעמים דברים פשוטים יותר ממה שהם נראים, לא צריך להאבק בכל מה שקורה ולנסות להבין הכל. לפעמים כשטוב צריך פשוט לקבל את זה שטוב ולהפסיק להאבק בזה.

יש אנשים שנכנסים לנו לחיים להשאיר חותם וללכת ואני מקווה שאתה לא ביניהם, שאולי בהמשך דברים עוד יסתדרו ונמצא את דרכו חזרה אחד אל השנייה, כי לא בא לי לחשוב שאני צריכה לוותר עליך.

לקחתי את הסיכון איתך, נתתי לעצמי להרגיש ואין ספק שזה כואב, אבל לא הייתי מוותרת על רגע אחד, מגע, או נשיקה אחת איתך, גם עכשיו.

זכיתי להכיר אותך, קצת אמנם, אבל מספיק בשביל לדעת שאתה שווה את זה.

טוב, אמרת שאתה לא אוהב מכתבים ארוכים ונסחפתי פה ממש, אז לסיכום שתדע שאתה חשוב לי מאוד וחשוב לי שיהיה לך טוב לא משנה מה. זה מגיע לך בגלל מי שאתה, אתה פשוט אתה, וזה הכי מיוחד בשבילי.