זה היה די ספונטמי להגיע לתחנה ולהתלונן.
לא ידעתי כמה יקחו אותי ברצינות אחרי 4 שנים..פתאום להזכר בזה,נשמע קצת הזוי.
אבל בכל זאת ניסיתי את מזלי.
לקחתי איתי את דנה,עמדנו מחוץ לתחנה ותהינו איך בדיוק אנחנו הולכות לעשות את זה
-"לא,לא,דנה,אני לא מסוגלת"
-"את יכולה,קדימה!"
-"טוב סבבה,מה..שטויות,קטן עליי"
-מתקדמת כמה צעדים וחוזרת בחזרה-
-"במחשבה שניה,אולי נעשה את זה ביום אחר? בכל זאת אני לחוצה בזמן ו..את יודעת"-
-"לא בא בחשבון. אנחנו כבר פה,תסיימי עם זה,זה יהיה מאחורייך"-
נכנסנו לקבלה,מאחורי הדלפק ישבה שוטרת בפרצוף רציני.
-"אממ..כן,היי,באנו לשאול שאלה וכזה,את יודעת,תלונה,אבל לא בטוח..אז רק לשאול..."
-"חמודה,אני לא מבינה אותך. בואי נתחיל מההתחלה-איך אני יכולה לעזור לכן?"
-"לא יודעת,שאלה על תלונה..."
-"אוקי..תלונה שכבר הגשתן? מי מכן המתלוננת?"
-הרמתי את יד שמאל בחיוך-
"לא,עוד לא הגשתי את הלונה,אני לא יודעת אם בכלל אגיש. למען האמת,אין לי מושג מה אני עושה פה,היא סחב אותי לפה"
-הצבעתי על דנה-
"זוזי. אני מתלווה אליה היא רוצה לשאול כמה שאלות לפני שהיא מגישה תלונה,למי אנחנו צריכות לפנות?"
"תלונה על מה?"
-דנה ואני החלפנו מבטים בינינו,סימנתי לה עם הראש להמשיך לדבר-
-"על הטרדה מינית."
-"הבנתי. טוב,תעלו לקומה רביעית,יקבל אותכן חוקר"
-"חוקר? אין חוקרת?"
-"יש גם חוקרת"
אז עלינו לעלה וקצת צחקנו על המצב.
קיבלה אותנו חוקרת חמודה ממש,היא נראתה ממש צעירה,בגילי בערך.
התישבנו מולה והשיח היה קצת תקוע. לא באמת ידעת איך להתחיל,אני לא איזה מתלוננת סדרתית שמיומנת בהגשת תלונות.
מצאתי לנכון לשחרר את הלחץ ע"י צחוק.
התחלתי לספר לה שהכרתי איזה אחד ושאנילא באמת יודעת אם יש בסיס לתלונה שלי כי אני לא זוכרת כלום.
-"מה ז"א לא זוכרת כלום,מה,הוא שם לך סם אונס?"
-"יש מצב,אני באמתת,באמת לא זוכרת הרבה. אני לא זוכרת את עצמי נכנסת לדירה ועוד כמ פרטים שוליים כאלה ואחרים,יש לי כל מיני הבזקים קטנים. אבל בגדול,נרדמתי די מהר"
היא רשמה הכל. כל פרט קטן.
עוד לא באמת הגשתי את התלונה עצמה אבל היא לקחה ממני עדות.
אני מרגישה שאני צריכה לקחת לעצמי את השבוע הזה בשביל להכין את עצמי למאבק הזה,ואז בסופ"שש הבא אגיש אותה.
היי,אני גאה בעצמי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
