רגילה בדרך קצת אחרת

לפני 7 שנים שמרתי סוד ענקי.

הייתי אז רק בת 11 ושמעתי את אבא מדבר בטלפון באחד הערבים שאמא שלי יצאה לאיזה ישיבה של העבודה שלה.

הוא דיבר עם סבא שלי, אבא של אמא, הוא אמר לו שהיא רוצה לעבור אצלם בבית כשהיא מסיימת את הישיבה כי זה קרוב, הוא אמר שלא משנה מה, שלא יתן לה. 

ואני, אולי רק בת 11 אבל לא טיפשה שאלתי למה? אבא שלי, שידע כבר אז שאני לא כזאתי קטנה, סיפר לי- שדוד שלי הגיע לארץ היום! שכמו שאני בטח זוכרת, לאמא יש יומולדת עוד כמה ימים, יומולדת 40! אז הוא מארגן לה מסיבת הפתעה עם כל החברים הכי קרובים וכל המשפחה וסבא וסבתא עוזרים לו לארגן הכל ואחיה הקטן הגיע במיוחד מהולנד בשבילה. ועכשיו הוא אצל סבא וסבתא אז צריך לעבוד על אמא כדי שלא תלך לשם ותגלה...

התרגשתי כל כך! אבא סיפר לי סוד ענקי שאסור היה לי לגלות לאף אחד! והוא גם הראה לי את רשימת המוזמנים וסיפר לסבא שאני יודעת.

באותו ערב של יום ההולדת ה40 של אמא שלי התלבשתי יפה-יפה, ג'ינס קרוע ארוך שהיה האהוב עלי וגופיה שחורה שדודה שלי הביאה לי (ועד היום אני לובשת אותה P: ) ויצאנו לדרך. כל המשפחה באוטו. שאלנו את אמא לאן היא רוצה לנסוע, לאיזו מסעדה בא לה והיא אמרה שלא אכפת לה. אוקיי. אז אבא התחיל במסע. נסענו לראשון ולתל אביב וליפו וחיפשנו מסעדות, באיזשהו שלב אמא שלי כבר התעייפה ולא באמת היה לה אכפת איפה נחגוג לה, העיקר לסיים עם זה כבר, אז נסענו לאיזו מסעדה על החוף, דיי קרובה לבית שלנו. באותו שבל אמא שלי כבר הייתה עצבנית ורעבה ועייפה, אבל אני ואבא ידענו שבעוד כמה רגעים היא תסלח לנו ותבין. נכנסנו למסעדה ואמא שלי ריפרפה בתפריט לשניה, ביקשה איזו מנה עם בשר שהייתה שם בשבילה, ושתי מנות של שניצלונים לאחים שלי, אני ואבא לקחנו את הזמן..... אמא התעצבנה עוד קצת כי היא כבר מורעבת, ואז היא הרימה את הראש. סבא וסבתא שלי היו מולה! ולאט לאט היא ראתה עוד ועוד אנשים מוכרים, אנשים אהובים, היא שמחה וחיבקה את כולם ואז ראתה את האחרון שנכנס- אחיה מהולנד! כל הערב היה ממש כייפי, הקריאו לה ברכות מדהימות והיא כל כך התרגשה מהכל שאפילו לא אכלה למרות שלפני היא הייתה ממש רעבה.

יותר מאוחר היא גם סיפרה לנו שבהתחלה היא ראתה רק את סבא וסבתא שלי וחשבה לעצמה שאבא שלי כל כך מעצבן כי יופי, הוא הביא את ההורים שלה בהפתעה למסעדה לכבוד היומולדת, בשביל זה היו כל הסיבובים?! כמובן שאחרי כמה שניות היא התחילה לקלוט שכל האנשים שמאחורי ההורים שלה הם אהובים אז היא כבר סלחה לנו... על הכל 

4 שנים אחרי אותו ערב אני יצאתי מהכיתה בהפסקה והייתי קצת עצבנית כי ברדר בכתה, כי זה היומולדת של אמא שלי והיא לא איתנו. ברדר פאקינג בכתה ואני לא בכיתי, למרות שזאתי אמא שלי. 

והיום, אני לא רוצה לקום מהמיטה. רוצה שהיום הזה רק יעבור... כי מה הוא שווה אם לא תולים את השלט "יום הולדת שמח" ואמא וחברה שלה הכינו לפני מיליון זמן? השלט שאנחנו תולים בכל יומולדת בבית.... מה זה שווה אם לפני שלושה ימים לאחותה הקטנה של ברדר היה יומולדת, ובעוד שלושה ימים יש לאחים שלי יומולדת, אבל אין היום משהו? מה זה שווה?

אז כמו כל שישי אנחנו ניסע לסבתא שלי מצד אבא, ופשוט לא בא לי היום. מזלי שחבר שלי הוא אחראי משמרת בעבודה ושהבוס אוהב את שנינו אז הוא שינה את הסידור עבודה אתמול ככה שאני עובדת היום בערב..... לפחות לא אטצרך לשבת עם כל המשפחה ולהעמיד פנים שהכל בסדר ושלא ממש אכפת לי מה התאריך היום. לפחות אהיה עסוקה ואהיה קרובה לחבר שלי.

לפני 7 שנים לא הייתי מאמינה אם היו אומרים לי שיש רק עוד ימי הולדת מעטים כל כך לחגוג לאמא שלי.

אז אמא, מזל טוב, למרות שאת לא כאן ולמרות שאני לא יכולה להביא לך חיבוק יומולדת ענקי ולאפות לך עוגה טעימה.

מקווה שאת חוגגת לך איפה שלא תהיי

ואני אוהבת אותך המון, תמיד, גם אם לא אמרתי. אני אוהבת אותך בכל יום שאת לא פה ובכל יום שהיית פה, גם אם לא אמרתי. אני אוהבת, באמת באמת.