רגילה בדרך קצת אחרת

אתמול בערב הייתי לבד בבית. פתחתי את הדלת של המרפסת כדי שגם הכלבה שלי תשב איתי בבית... היה נעים אז לא הדלקתי מזגן, הבית היה נעים וקצת חשוך אז כמובן שנכנס ג'וק. עכשיו אם אתם זוכרים, אני לא אוהבת ג'וקים. והייתי לבד. והוא נכנס לסלון. אין לאן לברוח ואין את מי להזעיק. חרדה. לדרוך עליו ממש לא בא בחשבון והk300 פתאום נעלם כלא היה. רציתי לבכות..  אבל! אחרי כמה  דקות שהרגישו כמו נצח איכשהו מצאתי את התרסיס וגם הג'וק לא נעלם, ריססתי אותו והוא דידה ישירות לתוך מין מחסן פיצפון שנתחת למדרגות... אז ריססתי את כל פס הכניסה וחיכיתי... אחרי כמה דקות ראיתי אותו הולך על הקיר ליד, ממש בגובה העיניים שלי, גועל נפש, אז ריססתי גם את כל הקיר עד שהמניאק נפל ופרפר על הריצפה, מצאתי איזה פלאייר שהיה ליד והנחתי עליו, נעלתי נעליים של אחי שהיו באיזור ורצחתי את הבן זונה.

מרגישה מוכנה לגור לבד