"אף אחד לא חייב לך" את זה כבר הבנתי מזמן. את עדיין יושבת שם ומחייכת חצי חיוך ומסתכלת עליי כאילו שזה עושה לך טוב, וכאילו שאת המבוגר האחראי אבל שתינו יודעת שאת בת 30 בלי כיוון ושאת רואה שני פסיכולוגים מרוב בעיות. אז אל תשחקי לי אותה חכמה עכשיו.
ואחרי שאני אומרת לך שאין לי חשק להקשיב או לשמוע מה שיש לך להגיד כרגע, את אומרת שהתגובה שלי טיפשית וממשיכה לחייך.
אני רק מנסה להגיע לנקודה שבה תפסיקי להזריק לי לוריד את הפסיכולוגיה בשקל שלך. אולי עוד לא אמרתי לך אבל אין בינינו מעבר לחברות ריקנית של שופינג וגבות. אני אומנם מקשיבה להתבכיינויות שלך כשהוא לא עונה לסמס או כשהבוס שלך צועק במשרד וזה לא מכוון אלייך אבל את דפוקה מספיק כדי לבכות על זה שעה, אבל זה לא אומר שאנחנו חברות בדם ובנפש. אני ויתרתי בנובמבר.
לסיום, כדי להקפיץ לי את הפיוז את קמה ומנשקת אותי בראש, ואני קופצת ופולטת "אל תגעי בי" אפילו בלי לחשוב.
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליך. זה מטורף וטיפשי כי אני בקושי מכירה אותך, אבל משהו בדיבור הזה, בשעות שהיינו ביחד-לא ביחד, במבט, בשירים, בנוסח, הכל בך גורם לי לרצות לנעול את עצמי מעליך בחיבוק ולא לעזוב עד שתכריח אותי. אני רק שומעת את השירים ששלחת לי בלופים וחושבת. עוד שניה יעלה לי עשן.
לא אכלתי אבל שתיתי 3 ליטר מים, ועד שיצאתי להכין סלט, האישה הזאת עיצבנה אותי אז הלך לי התיאבון. מקווה לפחות שיצא משהו מכל הסיפור הזה. לא יודעת אם אני מתכוונת להרזיה, למשפחה לא משפחה שלי, למצב הנפשי שלי, או לחיים האלה.
כינוי:
BIiss
בבלוג זה
בכל הבלוגים
