לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Under My Skin


It's a loser, a sinner, a cock in a dildo's disguise

Avatarכינוי:  #Placebo

בת: 31




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2018


אני זוכרת שתמיד בתור ילדה הייתי מאוד עצורה רגשית. מעולם לא התלוננתי או אמרתי כשמשהו הפריע לי. תמיד תירצתי לעצמי ואמרתי "זה לא אקוטי", "חבל להגיד משהו על שטות כזו" וכן הלאה. הייתי שומרת דברים בבטן עד שהתפוצצתי. 
בשנה האחרונה אני מאוד מנסה לדבר על דברים שמפריעים לי, פשוט כי אני לא רוצה להתפוצץ מרוב עומס (אני אפילו לא מדברת על הנזקים הרגשים המשנים שבהדחקה). זה תמיד משהו שהיה מציק לאקסים שלי, שאני לא מדברת, אלא אוגרת הכל כי כל כך חשוב לי לשמור על סטטוס קוו שהייתי הולכת על קליפות ביצים על יד כולם, כי לא הרגשתי שיש לי זכות "להתלונן".
עכשיו אני לא יודעת אם אני צריכה להגיד כל דבר שמפריע לי, או שחלק מהדברים מיותרים. ובעצם, מה מיותר ברגשות שלי? יש סיטואציות שאני לא יודעת אם שווה לדבר עליהן, או שאין לי מה לעשות עם הרגשות שלי חוץ מלדחוף אותם לתוך התחת.
אני לא רוצה ליצור סתם קונפליקטים מצד אחד. מצד שני, אני לא רוצה להתחיל לבטל את עצמי שוב.
נכתב על ידי #Placebo , 13/9/2018 19:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של #Placebo ב-14/9/2018 17:34


14,015
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל#Placebo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על #Placebo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)