מכל הלילות-
שבכל הלילות היינו עושים את החג עם המשפחה,
והלילה הזה הלילה הזה, לא עושים את הסדר.
בטח יש מלא שם בחוץ שהייו מתים לא להיות בסדר, רק מחפשים תירוץ מה אפשר לעשות כדי לא ללכת לדודה, כדי לא לשבת ליד השולחן ולשמוע את אותם הדברים שוב ושוב.
אז אני ההפך, הייתי עושה הכל כדי להיות עכשיו בארץ מסביב לשולחן הסדר עם המשפחה, להתלבש חגיגי, להכנס לבית להריח ריחות של בישולים לנשיקות ולחיבוקים ולכל השאלות המעצבנות.
אני כל כך מתגעגעת לחגים בארץ.
בחו"ל הם נטולי משמעות, אז בסדר אפשר ללכת לחב"ד לעשות את הסדר, אבל זו לא דודה, ולא הבני דודים הקטנים, והאחים ואחיינים ואמא ואבא שלי.
אני רואה את התמונות בפייס ושומעת את הרדיו בגלגלצ אך כולם מתארגנים ובא לי גם.
בא לי לעלות למטוס ולפתוח את הדלת שהשאירו לא נעולה לאליהו הנביא ולהגיד ש-ל-ו-ם!!
אבל זה לא יקרה.
אנחנו לא מוזמנים לאף אחד השנה, כי כולם כבר הוזמנו לכל מיני מקומות ואם הם לא הוזמנו אז הם הולכים לחב"ד ואם הם לא הולכים לחב,ד זה כי הם בארץ ואם לא אז הם כמונו וויתרו השנה.
נכון זה לא בסדר להשאיר אף אחד מחוץ לסדר אבל מה לעשות שבחול הקהילה כל כך קטנה שאין לך הרבה ברירות, ואנחנו לא בתאילנד פה החב"ד שונה, זה לא אותו כיף, מי שמגיע זה תיירים, שמסיבה לא ברורה הגיעו לפה והחליטו לעשות סדר, ישראלים שגרים פה ויהודים מקומיים, שזה סבבה ונפלא ומקסים אבל זו לא אותה אווירה זו לא המשפחה זה לא הצחוקים זו לא האינטמיות והשמחה שבחג שיש בבית בארץ.
לא עמדת בפקק זה כאילו לא חווית את החג עצמו, וגם כשאתה בחו"ל כל כך הרבה יותר קשה לך לשמור על המסגרת של החג שהרי בכל מקום שתלך יש לך חמץ, ואנשים מסביבך שלא כל כך מבינים למה אתה אוכל את הדיקט המוזר הזה הרי אתה לא בארץ, ואין לזה שום משמעות אם אתה לא שם....
ואתה מתחיל לחשוב ככה.. אולי אין לזה באמת שום משמעות אם אני לא בישראל, למה אני צריכה לאכול את המצות האלו שבוע ימים עכשיו?
אז מה אם יש לי חבילה בבית שתפסיק לי לשנה, מה אני הולכת לעשות עם זה?
בא לי הביתה, לאמא...
לחג אצל הדודה....
לאכול הטעים הזה!!!!!!!! שאני לא אמצא בשום מקום פה.
זה חג משפחתי ומקסים, תהנו ממנו, ותפסיקו להתלונן כל הזמן, יום אחד וזה יהיה חסר לכם ואתם תצטערו שקיטרתם כל כך הרבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
