סודות מחדר המורים....

לבית ספר יהודי בחו"ל יש משמעות חשובה, אפילו חשובה מאוד.

זה המקום שבו הילדים יכולים לקבל את ערכי היהדות, ללמוד את השפה העברית ללמוד על החגים היהודים וללמוד על הדת שלהם.

אם הם לא אצלנו בבית הספר זה אומר שהם בבתי ספר ציבוריים לא מקבלים שום ערכים ומסורת יהודית ולא לומדים את השפה העברית.

בתי ספר כאלו בגולה הם דבר חשוב מאוד למדינת ישראל, שמליוני הילדים היהודים והישראלים אשר גרים בחו"ל יכולו לקבל מסורת.

למדינת ישראל לא ממש אכפת מבתי ספר כאלה. 

יש מספיק צרות בבית, למה צריך לעזור גם לאלו שבחוץ.

ובכן אלו שבחוץ לפעמים חשובים לא פחות, כי אנחנו מגדלים דורות שלמים של ילדים שיום אחד יעלו לארץ ישראל ואפילו יבואו להתגייס לצבא. וכל זה בלי הסוכונות בלי "תגלית".ובלי כל המסביב. 

אבל כשאין עזרה תקציבית בתיי ספר כאלו הולכים ונעלמים בחו"ל הולכים ונסגרים בקצב מהיר, הן מבחינת העובדה שהורים לא שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר יהודיים, כי את הערכים והחגים הם מקבלים בבית, הן מבחינת זה שהם חושבים שאם הם מדברים עם הילדים בבית בעברית זה מספיק עברית שהם צריכים כדי לחזור לגור בישראל (אז זהו שלא..). 

וגם עניין המחיר, בית ספר יהודי הוא פרטי ולכן עולה כסף בית ספר ציבורי, כשמו כן הוא הוא בחינם.

וגם בעולם בתי הספר הפרטיים יש לנו מלחמה לא קטנה, לא חסרים כאלה, טובים יותר, מנצנצנים יותר, ומושקעים הרבה יותר.

אנחנו היהודים תמיד בונים את המבנים שלנו (בתי כנסת ומתסבר גם בתי ספר) בצניעות, ולכן תמיד יהיה משהו חסר.

גם עצם זה שאנחנו יהודים מושך אש אז חייבים אבטחה וגדרות ושומרים ומצלמות וכל הדברים שגורמים לבית הספר להראות יותר כמו כלא מאשר כמו בית ספר. ולמחיר החודשי לעלות... כי מישהו צריך לשלם על זה.

חוסר התמיכה וחוסר העמידה בתשלומים גורמת לבתי הספר היהודים באירופה להכניס אליה מורים לא יהודים ותלמידים לא יהודים כדי למלאות את המיכסה.

אם לא הם הבית ספר יסגר. ולפעמים עומדת הדילמה של מה עדיף.

בבית הספר שלי יש 20 אחוז ילדים לא יהודים. אבל לפעמים זה אומר שהיחס בכיתה אחת יכול להיות לטובת הלא יהודים. דבר אשר מקשה על הלימוד של ערכי ההיהדות אך לא רק, מכיון שיש הורים שצריך להתמודד איתם, הורים שבחרו במודע להכניס את הילדים שלהם לבית הספר הזה. הם ידעו שהוא יהודי ידעו שיש עברית, ובכל זאת לא מפסיקים להתלונן על שני הדברים הללו.

בבית הספר אחוז המורים הלא יהודים לצערי הוא עצום. 

כשבית הספר הזה נפתח בשנות ה70-80 לא היו כל כך הרבה ישראלים פה וכמות היהודים לא היתה מספיק גדולה כדי לספק מורים יהודים בלבד.

בית הספר הכניס מורים לא יהודים מצב שאנחנו מתמודדים עם ההשלכות שלו היום.

כאשר מורה צעירה שרק סיימה את לימודיה באוניברסיטה נכנסה ללמד בבית ספר יהודי, וסיבותיה עימה, מעולה, אבל זו היתה בחירה שלה, אף אחד לא כפה עליה, אף אחד לא איים עליה ואף אחד לא הכריח אותה ללמד שם. בתקופה ההיא לא היתה חסרה עבודה בתחום. לא היה עדין משבר כלכלי כמו שיש היום ועבודה בתחום ההוראה היתה.

אבל אנחנו כבר בשנים מתקדמות יותר. יש מורות שנמצאות בבית הספר הזה כבר קרוב ל20 שנה. הן נכנסו במטרה לסיים את העבודה בבית הספר הזה בפנסייה ולא להחליף בתי ספר במהלך הדרך, מה שאומר מי שנכנס לא יוצא.

אבל זה מוציא מהן את הרע, או מה שאני קוראת לזה - את האנטישמיות.

כאשר מורה מתלוננת שיש יותר מידי שעות לימוד לעברית, שיש יותר מידי התעסקות בחגים- והיי יש לכם הרבה יותר מידי חגים!!!

זה מתחיל לפגוע בנקודה אישית.

כאשר צוות עברית הקטן והמצומצם שלנו יושב בחדר מורים ומדבר בעברית אותה מורה נכנסת ומתחילה לעשות חיקויים שלנו מדברים, או אומרת אתם נשמעים כמו ערבים או השפה שלכם נשמעת כמו קחשקחשקחש...

או כאשר אנחנו מדברים בינינו והיא מרימה את הקול ואומרת הישראלים האלה רק בצעקות הם יודעים לדבר יש לכם שפה צועקת. אתם נשמעים כועסים כל הזמן.

בעיני זה כבר אישי. ואל תרקי לבאר שממנה את שותה. 

נכון פיצויים זה סכום לא קל לשלם במיוחד לא מבימינו אנו. אבל מישהו בסוף ירים את הכפפה ויעיף אותך.

בכל זאת המנהל יהודי והבוס הגדול שבנה את את הבית ספר ומשלם לך משכורת הוא יהודי. 

ואם יש משהו שאנחנו לא אוהבים זו אנטישמיות.

לפעמים אני יושבת ולא מגיבה. לפעמים אני יוצאת מהחדר ברעש גדול. 

אבל בעיקר אני נבוכה, נבוכה ומתביישת בשבילה. 

אם אני הייתי הולכת ללמד בבית ספר נוצרי לעולם לא הייתי מדברת או מתנהגת ככה. זה מקום שבחרתי לי לעבוד בו ואני צריכה לקחת את כל החשבון שמצטרף לזה.

אבל כאשר זה נוגע ליהודים, מותר להגיד הכל, אין דין ואין דיין.

כואב לי שהילדים צריכים ללמוד ממורה כזו בורה, שאין לה מושג מהחיים שלה, שמעולם לא יצא מהחור שבו היא גרה. 

שהדבר הכי רחוק שהיא יכולה לראות זה את הזנב של עצמה.

הילדים שלי לא ילמדו בבית ספר יהודי שבו יש מורים אנטישמים.

שבו יש מורים שעושים איפה ואיפה בין ילדים בהתאם למוצא שלהם.

לי לא אכפת מי יהודי ואני אפילו ברוב הכיתות שלי לא יודעת מי יהודי ומי לא, כי לא אכפת לי, את כולם אני מלמדת אותו דבר ומכולם אני דורשת אותו הדבר.

אבל מורה שבאופן גורף שונא ומתלונן על ילדים שהם יהודים וישראלים, כן זה חורה לי כן זה מפריע לי.

מפריע לי שכולם רואים, וכולם שותקים.

מפריע לי שאף אחד לא אומר כלום.

מפריע לי שיש מי שמצדיק אותה. מעריצים אותה!

מפריע לי שהם עדין מורים בבית ספר יהודי שאם ימשיך ככה יבוא אל קיצו.

בחדר המורים יש הרבה דברים שלפעמים אני אומרת מזל שאף אחד לא שומע או רואה.

"אני צריכה ללמד את הילדים על חופש בגלל החג הזה שלכם נו... פסח, למה אני צריכה לקחת חלק בחגים שלכם. הם שלכם לא?"

וזו מורה ש20 שנה מלמדת בבית הספר יהודי ושומעת עברית כל יום וכל מה שהיא יודעת להגיד זה אולי 10 מילים בעברית.

אני מורה שם שנתיים. רק יושבת ומקשיבה ולומדת את השפה המדוברת פה, מלהקשיב ואני כבר שולטת. אך מישהו שומע עברית 20 שנה ולא מבין ויודע כלום?

כי הוא בוחר שלא. כי הוא אנטי.

ואלו המורים שמלמדים בבית ספר יהודי, את דור העתיד שאולי יום אחד יחליט לעשות צעד ולעלות לישראל, ואולי בזכות מורים כמוהה גם יחליט שלא.

וזה קיים בכל העולם, כי לאף אחד לא אכפת ממליוני היהודים והישראלים שחיים בחו"ל ומנסים לחנך את הילדים שלהם על מסורת וערך יהודי.

את כולנו תייגו ואנחנו תייגנו אחרים.

כל מי שראה האח הגדול יגיד שהוא לא זוכר את שמות המתמודדים אבל כן יזכור להגיד שהיתה את הערביה, הבלונדינית, השמנה, הפרחה והיה גם את ההוא הערס, המפגר, הנמוך וכד'.

זה לתייג.

כולנו אומרים דברים אלו ואחרים על אנשים. כל מי שאומר או חושבת אחרת שיקום!

אז כן גם מורות מתייגות, הילדים מדברים עלינו מאחורי הגב וקוראים לנו בשמות ומאחלים למותנו המהיר או לשבירת חלק זה או אחר בגופנו, ואנחנו מרכלים על הילדים ושמים אותם בתוך קטגוריות.

הקטגוריות משתנות ממורה אחד לשני, ומשכבת גיל אחת לשנייה. אבל סה"כ לכל ילד יש כותרת כל ילד נמצא בקטגוריה מסויימת. מתוייג.

אנחנו חיים בתוך חברה שמרגישה צורך בלתי נשלט לתייג אנשים אם אתה בתוך קבוצה או בתוך מעגל מסויים זה עושה להם סדר, זה מרגיע להם את השליטה בחיים.