את הפוסט הזה אני כותב מתוך רוגז ולשם הבהרה.
נמאס לי שהמרצים שלי בביולוגיה לא יודעים להבדיל בין בעלי חיים שונים.
תחילה המרצה בחולייתנים הצביע במצגת שלו על סערון (סוג של יסעור) וקרא לו שחף (ששייך למשפחה אחרת. למעשה, גם לסדרה אחרת)
והיום המרצה בהתנהגות בעלי חיים הצביע על אלבטרוס (ממשפחת היסעוריים) וקרא לו שחף. זאת עשה מייד לאחר שהצביע על שחפית (ממשפחת השחפיים) וקרא לה סנונית.
וזאת רק התחלה של רשימה ארוכה של טעויות.
אז רציתי להקדיש את הפוסט הזה לנושא חשוב ונפוץ בתחום הטבע: אבולוציה מתכנסת.
אבולוציה מתכנסת היא המצב בו שני מינים לא קרובים במיוחד (או לא קרובים כלל) מפתחים דמיון חיצוני או תפקודי. זאת עקב העובדה שהם נאלצים להתמודד עם אותם האתגרים. זה יכול להיות רק באיבר אחד (כמו שגם הברווזן וגם הבונה פיתחו זנב שטוח העוזר להם בשחייה, אבל חוץ מזה הם די שונים) ולפעמים, שני בעלי החיים נראים ממש דומים, עד שהם עלולים לקבל את אותו השם ושאנשים רבים לא יידעו להבדיל ביניהם. אפילו פרופסורים
טוב. נתחיל בדוגמה קיצונית. הטנרק הקיפודי (Tenrec) ממדגסקר. הטנרקים הם קבוצה של יונקים אפריקאיים קטנים אשר רובם מזכירים חדפים או אופוסומים במראם החיצוני. עם זאת, כמה צורות במדגסקר (בה אין קיפודים) פיתחו צורה קוצנית. היותם קוצניים, איפשרה לטנרקים הללו להסתמך פחות על בריחה לשם הגנה ובכך להפוך לכבדים יותר, מה שהקנה להם את צורתם האופיינית.
להשוואה קיפודי חולות.
ואם כבר, אז עוד הבהרה:
להלן דורבנים. אלה לא קיפודים.
הקיפודים הם אוכלי חרקים קטנים. הדורבנים הם מכרסמים גדולים. למעט הקוצים, הדמיון ביניהם מועט. שלא לדבר על קרבה.
אך יש עוד סיבוך: דורבנים חיים גם בעולם הישן וגם בחדש. אך דורבני העולמות הללו תפתחו בנפרד. למעלה נראים דורבני העולם הישן (דורבנים הודיים. מין המצוי בארץ). למטה נראה מין של דורבן עצים מדרום אמריקה. גם הוא מכרסם, אך מכרסם שקרבתו לדורבן ההודי מועטה.
שתי הקבוצות פיתחו את הקוצים שלהן בנפרד, להגנה מטורפים, מה שאיפשר לשתיהן להפוך לגדולות וכבדות.
הצבע השחור-לבן של קוצי כל החיות הללו עוזר ככל הנראה להבליט את הקוץ היחיד על רקע הקוצים האחרים. באופן הזה, הקוצים קלים לזיהוי ושום טורף לא יבלבל אותם עם פרווה. מה שמפחית את הסיכון להתקפה על הדורבן\קיפוד\טנרק.
עוד עניין (וזה עניין מוכר יותר) הוא עניין הנשרים.
הנשרים התפתחו בנפרד בעולם הישן ובעולם החדש. בעולם הישן יש את הנשרים המוכרים לכולנו, שהתפתחו מדורסים, שכנראה לא היו שונים מנצים או עייטים מודרניים. בדרום אמריקה התפתחה קבוצה נפרדת של עופות אוכלי נבלות: נשרי ההודו (Turkey Vultures). הדמיון שלהם לתרנגולי הודו עלול להיות לא מקרי כלל. ככל הנראה, קרוביהם הם התרנגולאים ולא דווקא דורסי היום.
הנשרים האמריקאיים הסתגלו לאכילת נבלות ועל כן פיתחו מאפיינים תואמים: כנפי דאייה גדולות, נוצות כהות, צוואר חשוף ומקור מעוקל. כולם עוזרים במציאת ואכילת נבלות.
הנשר האמריקאי המפורסם ביותר הוא הקונדור, המוכר לכולנו. נראה לכם שיוגש בארוחת חג ההודיה?
להשוואה, עוזניית הנגב. מין מקומי. נטולת קרובים שקוראים עם זריחה.
אבולוציה מתכנסת לא פוסחת גם על צמחים. מתחת נראה צמח הכדנית האוסטרלי. זהו צמח טורף חרקים הדומה בצורתו וצבעיו, כמו גם בפעילותו, לצמחי הכדנית מדרום אמריקה. הכדנית האוסטרלית שייכת לא למשפחת הכדניות אלא למשפחת החמציץ.שני הטורפים הללו מותאמים לתפקידם, אך אינם קרובים והתפתחו בנפרד.
אחד ממיני הכדנית האמריקאית.
בחרקים אפשר לראות את ההתכנסות האבולוציונית הזאת בטרמיטים ונמלים: גם אלה וגם אלה חיים במושבות ענק הנמשלות על ידי מלכה. גם אלה וגם אלה בונים מבנים גדולים על פני ומתחת לאדמה (בחלק מהמינים) ובשתי קבוצות החרקים הללו יש חלוקה לתפקידים במושבה, כאשר בעלי התפקידים השונים נבדלים חיצונית באופן ניכר. הפועלות פשוטות ועקרות, הלוחמות גדולות ובעלות לסתות מרשימות, המלכה עצומה ומייצרת ביצים ללא סוף, הזכר מכונף וקצר חיות.
הטרמיטים, אם זאת, התפתחו מהתיקנים, שהם קבוצה שהקדימה במאות מיליוני שנים את אבות הנמלים: הצרעות.
למעלה טרמיטים
למטה נמלה
דומים אבל שונים.
יש אינסוף דוגמאות. אני יכול להמשיך לאורך גליונות על גליונות.
אגיד לכם מה העניין עם האבולוציה המתכנסת. זה הכל עניין של הזדמנויות. קיפודים לא יתפתחו איפה שכבר יש קיפודים.
לכן חיות מוזרות ודומות כאלה מתפתחות באזורים הסובלים מבידוד ממושך. אוסטרליה הייתה מבודדת משאר היבשות מאז עידן הדינוזאורים. היא נאלצה לפתח את כל החיות שלה מחדש. מדגסקר היה מבודד כמעט זמן שווה וחיות רבות עליו גם התפתחו בנפרד. אמריקה הדרומית הייתה יבשת מבודדת במשך מליוני שנים, עד שלפני מליון שנה בערך התנגשה בצפון אמריקה.
למטה אתם רואים גולגולת של זאב אפור ושל זאב אוסטרלי. הקרבה בין שתי החיות האלה היא כו הקרבה בינינו לאופוסום. למעשה, הקרבה שלנו ללווייתנים, עכברים, חפרפרות ורוב היונקים השונים גדולה יותר מאשר בין שני הזאבים הללו.
בין הגולגלות, לעומת זאת (הצהובה יותר שייכת לאוסטרלי) הייתי מתקשה להבדיל בעצמי. אולי רק לפי הזיזים והנקבים הקטנים בלסת.
שני יונקים שונים לחלוטין שהתפתחו להיות טורפי העל ביבשתם.
ולבסוף:
זה אלבטרוס. ציפור ימית אוכלת דגים.
התאמותיו כוללות מקור ארוך לתפיסה של דגים חלקלקים, כנפיים צרות וארוכות לדאייה בזרמי אוויר נמוכים (בשונה מהנשרים, עם כנפיים רחבות לדאייה בגובה רב), קרומים ברגליים לשחייה וצביעה בלבן ואפור כדי לא לבלוט יותר מדי (אבל במידה מספיקה) על רקע הים.
זה סערון שחפי. קרוב של האלבטרוס. אפשר להבדיל מהשחף בקלות בכך שהמקור נראה כמורכב מחלקים שונים. הנחיריים מורכבים בתעלה על פני המקור. זה סימן היכר חשוב של היסעורים למיניהם.
זה שחף: ציפור ימית אחרת אוכלת דגים. רמת הקרבה בין שתי הציפורים כמו הקרבה בינינו לקיפודים. מומחים בביולוגיה צריכים לדעת להבדיל.
וכמובן יש את הדוגמה של המורה שלי מהתיכון, בוגי. בוגי הפך למופת לסתימות ולבורות אליה יכול להגיע אדם המתקרא "מורה" (ליד בוגי, האגריד נראה כמו דמבלדור)
המרצה שלי לחולייתנים (שאינו קרוב) מציג דמיון רב לבוגי גם במראה וגם בטפשותו התהומית.
אבולוציה מתכנסת, מסתבר.
כל התמונות נגנבו מויקיפדיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
