הערה לבלוגר האקראי: הפוסט (והבלוג) הזה עוסק בהתקדמות ואירגוני צילומי הסרט הבדיוני הקצר שלי.
ניתן להתעדכן בפוסטים קודמים.
(הפוסט הבא מורכב מתמונות סנאפשוט מתוך אחד מימי הצילומים)
תארו לכם שאתם בעלי חווה סלארית משגשגת, ולפתע פתאום, בלי שום אזהרה, הנשים, שהיו מבצעות באהבה את כל עבודות המשק, חוטפות מחלה מוזרה: הן מתחילות להתעצל, להתאגד ולדרוש משהו שנקרא "זכויות".
כך קורה שאין מי שיעבוד מלבד (חס ושלום) הגברים.
מה תעשה במקרה שכזה?
כבעל אוהב, אתה כמובן מזמין רופא.
מקצוען אשר ידוע כי חולל נפלאות בנשים, גברים וילדים כאחד.
ובאמתחתו ערכה נפלאה של כלים שיבטיחו להחזיר לכל רעיה ונערה את הרצון לעבוד.
הרופא מטפטף משיקוי הפלא שלו וניגש לעבודה.
אך נראה כי אין ברצון הנשים לחזור למצבן הבריא.
וברגע החלטי אחד, הן הופכות את כובעיהן מאחורה לפנים ומתחילות לצעוד קדימה.
לא חשוב אם הוא מנסה להקשיב ללב, להציץ בלשונן או להחליק תמציות במורד גרונן, אין בכוחו של הרופא לעשות דבר והוא נדחף אל מחוץ למגורי הנשים.
" אתה שרלטן!" - צועק בעל הבית ומסיים את עבודת נשותיו בכך שדוחף את בעל המקצוע הכושל אל הרחוב.
והנשים? - הן ממשיכות לצעוד.
בקרוב אצלכם.
לפני שבוע צילמנו את סצנת מרד הנשים בשביל הסרט. מרד הנשים, כמובן, הונע על ידי ארדאה, בעקיפין ובמישרין.
בסצנה השתתפו ההורים שלי (הרופא והאשה באפור, שזרקה חתול על המצלמה. לחתול שלום) וכמו כן, נטליה ואביו של יורי. צולם בכניסה לסלון הזעיר שלנו.
שני הלאונידים, חברים בלהקה אודסית משנות ה80, תחילה התביישו מעט ללבוש חצאיות ולשחק, אך ברגע שנכנסו לתפקידים והסירו את חלודתם, החלו לאלתר מערכונים (על הרמונים, נשים ולטאות) בלי שאפילו ביקשתי ואלה גרמו לי לצחוק ולמצלמה לרעוד ולהתנועע אנה ואנה.
היה מגניב.
אתמול גם יצאנו עם תומר לרמלה וצילמנו קטעים עירוניים לסרט, בעיר העתיקה.
ביום שישי הראשון במאי, בבוקר, אני מתכוון להביא אל אוניברסיטת תל אביב צוות של 26 איש לשם צילומי סצנת בית הספר הארקמרי, היא הסצנה הגדולה והחשובה בסרט.
הדמויות: מורה (_תפוס), תלמידה מקריאת עבודה/קריינית (תפוס) ועשרים וארבעה ניצבים. אם אתם נראים כתיכוניסטים, אתם מוזמנים לבוא ולהיות ניצבים בסרט.
לבאים יש עוד כמה דרישות והגדרות בקשר לאיך שעליהם להגיע.
הסרט מתרחש בעולם עתידני של המאה ה25. יש עמימות רבה בקשר לטכנולוגיות הקיימות ולזמן בכלל, לכן אני נותן כמה הוראות לבוש:
נא לקרוא בעיון.
ביגוד-> הוראות כלליות: אין לבוא בג'ינס כחול, בד סינטטי למראה או ניילון. הבד צריך להיראות טבעי (כמו כותנה, פשתן או צמר. משי הוא גבולי). צמר סרוג, קטיפה וקורדרוי מתקבלים בהחלט.
יש להימנע מחולצות עם לוגו או כיתוב בולט. עדיף גם ללא ציור. בגדים בצבע אחיד, בשניים-שלושה צבעים, או במשבצות הם הסוגים המועדפים.
עדיף להימנע מלבוש שהוא אופנתי במובהק (אנחנו מנסים ליצור עמימות בקשר לתקופה ההיסטורית בה הסצנה מתרחשת).
חולצה: מכופתרת, שרוולים ארוכים, חד צבעית וללא לוגו או ציור. זה הסוג המועדף. אם לא, אז ניתן ללבוש סוודר שנראה כעשוי מחומר טבעי. ניתן ללבוש טוניקה או מעיל. יש להימנע מללבוש דברים בעלי רוכסן בולט. טי-שירט אינו מתקבל. חולצות חסרות שרוולים אינן מתקבלות.
חולצות מתקבלות גם לנשים וגם לגברים. אין לבוא בחולצת צבא. אין לבוא בקפוצ'ון.
שמלה: מתקבלת לנשים בלבד. צריכה להיות בעלת שרוולים, או משולבת עם משהו בעל שרוולים. משהו שהייתן לובשות לבית הספר יותר מאשר לערב הסיום.
חצאית: אפשרי לגברים ולנשים. לא קילְט.
מכנסיים: אפשרי לגברים ולנשים. מכנסיים ארוכים או 3/4 . לא ג'ינס כחולים. אפשר ג'ינס שחורים. אין לבוא במכנסי צבא. עדיף שהמכנסיים יהיו ללא הדפסים ודוגמאות. גם לא דגמ"ח.
שונות: אפשרי לבוא עם שָל, שכמיה או פונצ'ו. חוקי הבדים וההדפסים חלים גם עליהם. עדיף לא לבוא בבגדים הכוללים חוטי זהב או נצנצים.
הנעלה-> כל סוגי המגפיים מתקבלים. נעלי צבא מתקבלות. אין לבוא בנעלי ריצה מודרניות. ניתן לבוא בנעלי ריצה מסוג מיושן (כמו של תחילת המאה ה20. אבל אם אינכם בטוחים, אל תהמרו אם נעלי הריצה שלכם הן חדשות למראה או לא). נעלי "בר מצווה" ונעלי לכה הן בסדר. אפשר לבוא בסנדלים, אבל רק אם אתם באמת הייתם באים בסנדלים לבית הספר.
נעלי פלטפורמה שהן חיקוי לנעלי ריצה לא מתקבלות. נעלי הרים הן בסדר.
אני מבקש מאוד לא להגיע באול-סטארס! הן סממן מובהק של המאה הזאת.
כובעים-> לא חובה. ניתן לבוא גלוי ראש או עם מטפחת. הכובעים שמתקבלים הם כובעי צמר ללא לוגו, כובעים רחבי שוליים, כובעי טמבל ללא לוגו ואולי סוגים אחרים.
לא מתקבלים כובעי מצחיה. לא מתקבלות כיפות מכל סוג, חוץ מכיפות בוכריות או דרוזיות למראה.
כובעים רחבי שוליים צריכים להיות כובעים רציניים ולא כובעי פורים או קרנבל. כובעי ליצן לא מתקבלים.
אביזרים -> יש להימנע מלוגואים, טכנולוגיה מתקדמת או דברים שהם אופנתיים במובהק.
תרמיל: תרמיל גב פשוט או תרמיל צד. ללא לוגואים. ללא מבנה מסובך. אפשר להצטלם ללא תרמיל.
בתרמיל צריך להיות קלסר גדול עם דפים וגם מכשיר כתיבה. אפשר להביא מבית הספר\הצבא\האוניברסיטה.
תכשיטים: מותרים.
משקפיים: מותרים. מקסימום בסוף אחליט אחרת.
כלי נשק: אין להביא. זה בית ספר, אתם יודעים.
תספורת: אם ברשותכם תספורת גוונים או "נגיעות" מודרנית, צריך לאסוף את השיער או לחבוש כובע.
חלוקה שבטית: כל אחד מתלמידי הכיתה הולך להשתייך לאחד מחמשה שבטים הנפוצים בארקמר. לכל שבט יש מאפיינים משלו, להם יש לשים לב בבחירת הביגוד.
במאה ה25 יש עירוב קל בסגנונות השבטים, אך עדיין ניתן להבדיל ביניהם. יש גם שלובשים את הבגדים השבטיים במדוייק כאצהרה לאומנית.
השבטים->
אוקר: 7 מקומות. מכנסיים לגברים. מכנסיים או חצאית לנשים. לכולם חולצה מכופתרת. כובע קטן או ללא כובע. הצבעים הבולטים הם אדום וחום. לפעמים לובשים פרוות ועור.
סלאר: 6 מקומות. חצאיות לגברים ולנשים. גברים יכולים ללבוש גם מכנסיים. נשים יכולות ללבוש שמלות. הביגוד צבעוני או לבן. ריבוי תכשיטים מקובל. כובעים רחבי שוליים מקובלים מאוד. ניתן לבוא עם מקל הליכה.
מומיו: 5 מקומות. צבע שחור שולט (שולת!!1). גברים לובשים מכנסיים. בנקודה הזאת בהיסטוריה השבט מקבל אופנה גותית מעט (לא במוגזם).
וירם: 5 מקומות. צבעי כחול, תכלת, סגול. מכנסיים לכולם. אפשרות לגלימה, שכמיה, מעיל ארוך. וכפפות, אם יש.
נאו-כנעני: מקום אחד. צבע צהוב.
בטי רוס היא אמריקנית. החוקים לא חלים עליה, אבל הלבוש שלה מזכיר מעט אוקרית עם חצאית צהובה גדולה.
זהו. מי שמעוניין יכול להשאיר הודעה פה, או לכתוב לאימייל שלי:
[email protected]
תמונות של בני השבטים השונים בפוסטים קודמים.
יאללה. מחר מילואים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
