אני מת על טחב! מרבדי האזמרגד שהוא יוצר נותנים לכל חורשה וחורבה מראה של ארץ אגדות.
יש משהו עדין ומסתורי בצמח הזה, המשגשג בצללים, איפה שקריר ואיש לא מסתכל.
הארץ שלנו יבשה למדי ועונת האזמרגד שלנו קצרה (למזלם, טחבים יכולים להיכנס לתרדמת קיץ). עם זאת, ידועים מישראל כמה עשרות מינים המצליחים להתקיים בתנאים לא ידידותיים אלה ומייפים את נופינו בזמן החורף הקצר.
ברשומה הזאת אני מונה כמה סוגי טחב, רובם נפוצים, שיצא לי לראות בארץ ישראל. עכשיו, כידוע לכמה מכם, אני לא בוטנאי, אלא זואולוג, כך שהזיהויים שלי, שמתבססים על אנציקלופדיית-החי-והצומח-של-ארץ-ישראל, כנראה אינם מדוייקים לחלוטין. אם אתם מבינים יותר ממני בטחבים, אנא הציעו לי תיקונים ושיפורים לרשומה זו.
בתמונה: טחב, כנראה טחובית, מכסה נעל בחורבה בפאתי רחובות.
טחבים הם הקדומים שבצמחים האמיתיים. אלה, אפשר להגיד, צאצאיהן של האצות הראשונות שיצאו מהים לפני מאות מליוני שנים והחלו בכיבוש היבשה. לטחבים אין פרחים; הם לא מייצרים זרעים; למען האמת, אפילו אין להם צינורות הובלה, מה שאומר שהם לא יכולים לשאוב מים. במילים אחרות, כל הצמח צריך להיות רטוב בכדי להתקיים. זאת הסיבה שהטחבים נשארו כה קטנים - צמוד לקרקע הלחה. הטחבים הגדולים ביותר הם אלה המשתלשלים למטה, במורד ענפים ביערות גשם- כך שטל הבוקר יוכל לזלוג במורד גבעוליהם.
מחזור חיי הטחב מורכב למדי ועובר לרוב בלי שנשים אליו לב. יש בו שלב של רביה מינים ושלב של רבייה א-מינית. צמחים אלו מייצרים תאי זרע, אשר שוחים על קרום המים המכסה את הטחב וסביבתו ומוצאים את תאי הביצית ללא כל עניין הפריחה וההאבקה. לקראת סוף החורף מייצרים הטחבים מנבגים, המכילים את תוצרי ההפריה: הנבגים, שיופצו עם הרוח ויוכלו להצמיח בחורף הבא טחבים חדשים. המנבגים הם גם הסימנים הנוחים ביותר להבחנה ברבים ממיני הטחבים.
בתמונה: שני מיני טחבים (חבליל ופוטיה) הצומחים בסמיכות. המנבגים מסגירים את היותם מינים שונים. שלולית לוד.
עולם הטחבים מתחלק לשתי קבוצות עיקריות: טחבי עלים (Bryophyta), הנפוצים יותר והדומים במראהם לצמחי פרחים קטנים; וטחבי כבד (Marchantiophyta), אשר לרוב מעדיפים סביבות לחות ושצורתם לרוב מזכירה אצות ים.
טחבי ארץ ישראל:
טחבי עלים:
טחובית - Bryum
המנבג הבשל מעוגל ונטוי מטה, נישא על זיר ישר וארוך. טחב נפוץ מאוד היוצר כריות בולטות.
בתמונה: טחובית צעירה ברמת-גן.
בתמונה: מרבד אדום של טחובית בחורבת חסן סלמה. במשך שנים חשבתי שזאת פוטיה עקב תופעה מדהימה זו (שאופיינית דווקא לטחב הנ"ל).
מסתבר שגם טחובית יכולה.
חבליל - Funaria
המנבג המבשיל מעוגל ונושא מכסה דמוי מקור ארוך (הוא נושר בהבשלה). הזיר הארוך לעתים מפותל. טחב נפוץ.
בתמונה: חבליל על מדרכה, קדרון.
בתמונה: חבליל בשלולית לוד.
פוטיה - Pottia
טחב קטן הגדל במרבדים צפופים על הקרקע, המנבג עגול והזיר קצר.
בתמונה: פוטיה עם מנבגים מהשנה שעברה. שלולית לוד.
סלולית - Tortula
המנבג מוארך ובעל מכסה מחודד (שנושר בהבשלה). בקצה העלה חוט לבן הנותן לצמח חזות צמרירית.
נפוץ מאוד על קירות וחומות.
בתמונה: סלולית עם מנבגים צעירים, בבאר יעקב.
בתמונה: צללית של סלולית עם מנבגים בשלים, ביער אודם. החוטים הלבנים נראים היטב.
גרימיה - Grimmia
טחב קטן המאופיין במנבג עגול, על זיר קצר. קל לזיהוי בשל ריבוי השיערות הלבנות בקצות העלים.
אופייני להרים.
בתמונה: גרימיה ביער אודם.
משיינית - Camptothecium
טחב שרוע הגדל בחלקים הגשומים של הארץ, על סלעים וגזעי עצים. מאופיין בעלים ארוכים (2-4 מ"מ).
במצבו היבש, בעל ברק המזכיר משי.
בתמונה: משיינית יבשה ביער אודם.
אמקורית - Rhynchostegiella
טחב שרוע הגדל בחלקים הגשומים של הארץ, על סלעים וגזעי עצים. מאופיין בעלים קצרים (עד 2 מ"מ).
בתמונה: אמקורית יבשה בנחל כלך, כרמל.
טחבי כבד :
סהרונית הצלב - Luniaria cruciata
טחב הכבד הנפוץ ביותר. צומח על הקרקע, במקומות מוצלים ולחים.
בתמונה: סהרונית בכרמיאל.
בתמונה: סהרונית, עם המנבג דמוי הצלחת שלה. נס ציונה.
כנראה: רבוליה - Reboulia
טחב כבד לא מאוד נפוץ. אופייני להרים.
בתמונה: כנראה רבוליה, עם ניצני מנבגים. מירון.
פוסומברוניה - Fossombronia
מזכיר במראהו טחב עלים ואף יותר מזה, חסה קטנה. לא נפוץ. המנבג (לא בתמונה) דמוי כדור שחור, על זיר ארוך וישר.
בתמונה: פוסומברוניה על כורכר בנס ציונה.
זהו להיום.
תגובות, שאלות ותיקונים יתקבלו בברכה.
בתמונה: טחב בלתי מזוהה, עם מנבגים בשלים ללא מכסים. אולי סלולית. תל דן.
בתמונה: טחב שרוע (אולי משיינית) חי ופעיל, על סלע. נחל ראש פינה.
תודה לכל האנשים הנפלאים שבהרפתקאות איתם, ברבות השנים, צילמתי טחבים אלה.
בלומפ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
