הייתי אמורה לכתוב כאן סיפור שלם על האקס המיתולוגי שלי, ועכשיו הכל בלגן בראש.

נפגשנו השבוע, לפאד תאי ובירה, לו היה ממש כיף, לי היה בסדר.

הוא אמר שאני תמיד יודעת מה אני רוצה, ככה זה עורכי דין (מתעלם מהעובדה שחוץ משנה וחצי נוספות להשלמת התואר ומבחן-מפלצת כדי להיקרא עורכת דין). הוא מכיר אותי הרבה יותר זמן משאר החברים שלי, בכל זאת גדלנו יחד. נכון, השתננו בשבע שנות האני-לא-רוצה-לשמוע-ממך-בחיים אבל נשארתי אותה בלתי החלטית בעליל שהייתי. איך הוא לא שם לב?

אז היה לו ממש כיף, לי היה בסדר.

הוא מדבר על להיפגש שוב, אני לא יודעת.

השיחה איתו זורמת כשהוא שיכור, או שזה בעצם כשאני שיכורה.

כשלא זורם לנו אלכוהול בדם אנחנו בעיקר שותקים.

אני בקשר עם האקס המיתולוגי שלי, שמתאים לטייפקאסט שלי והתאים עוד לפני שהיה לי טייפקאסט לבחורים, עוד לפני שידעתי מה זה טייפקאסט.

איזה סוג של קשר זאת שאלה שאני שואלת גם את עצמי, העבר כבר הוכיח שאנחנו לא מתאימים.

אני לא רוצה אותו, אני רוצה מישהו אחר.