קצת הפסקה מכל הפוסטים הדיכאוניים שאני מפרסמת פה. 

אז ככה, אני בחופש כרגע, שנה ג' נגמרה ובעצם זוהי חופשת הסמסטר האחרונה שלי. 

אני משתדלת לעשות הרבה ובין שאר הדברים גם משהו שיגרום לנפש לחייך.

וכאן אני צריכה את עזרתכם.. 

אני רוצה לעשות רשימה די גדולה של ספרים שחובה לקרוא, שתכיל גם קלאסיקות וגם ספרים אחרים. 

אשמח אם תשאירו בתגובות שם של ספר או כמה, או סופר (או כמה סופרים) שאהבתם, שהשפיעו עליכם, או פשוט נשארו אתכם בזיכרון לאורך זמן.

*אין הגבלת ז'אנר*

אם תרצו אפילו אשמח לפרסם את הרשימה בשלב מסוים.

יצאתי לדרך!

האזרחית קיין כתבה פוסט על מה הייתה עושה עם 48 שעות לגמרי לבד, לעצמה ואחריה ג'וני כתב גם אחד כזה; וכקוראת קבועה אצלו (משהו ששנינו יודעים, אבל אני לא חושבת שכתבתי את זה פעם) פשוט נהנתי לקרוא עוד קצת ממנו. שני הפוסטים, גם זה של האזרחית גרמו לי לרגשות כאלה ואחרים ובעיקר געגועים אדירים. מי יודע.. אולי בעוד שבועיים כל הבלוגוספירה של ישרא תתמלא בפוסט 48. עד אז, הנה 48 השעות שלי.. (זה הרבה יותר קשה להתחיל ממה שחשבתי)

-

בהנחה שנקודת ההתחלה היא שעת צהריים מאוחרים, הייתי נכנסת מתחת לפוך וישנה, משלימה את שעות השינה החסרות שלי, ובין כל העומס תמיד יהיו כאלה. שלוש שעות יספיקו לי לבנתיים, נכנסת למקלחת ארוכה וחמה, בה אהנה משקט יחסי וממוזיקה עברית טובה. ואני אתגעגע אליו, כי הוא בטח יחסר לי, הוא תמיד חסר לי, כמעט תמיד. אחרי שאצא מהמקלחת אלבש את הג'ינס הדק עם גופייה וסווצ'רט ואצא לסיבוב אוויר, כזה שאקיף בו את כל הסביבה, עם אוזניות ועוד מוזיקה טובה (שוב עברית, כי אני טיפוס כזה), אעבור במקומות שיזכירו לי דברים, כמו נקודת מפגש ישנה וקבועה עם מישהי שממזמן כבר לא חברה שלי, והמון מקומות עם דשא שאני והחברה הכי טובה בעולם חורשות אותם כל הזמן, ואתיישב שם לבד, אחפש ירח וכוכבים ואצלם תמונות באייפון, כי אני קצת מכורה לשמיים. בעשר אקום ואמשיך בדרכי לכיוון המסעדה הקבועה, שם אני אזמין את הפסטה הקבועה, וספרייט, כי זה מה שאכלתי ושתיתי בפעם האחרונה שהוא היה כאן, ומאז התרגלתי לספרייט כשאני שם (ורק עכשיו שמתי לב לזה). בלי לשים לב אני אשאיר חצי מנה, כי אני רגילה להתחלק בה, ואז אנסה להמשיך לאכול כשאגלה שאני לבד, אבל אני לא רעבה יותר, אז אני לא אוכל; אני אשאיר טיפ בסדר פלוס, כי אנחנו כל הזמן חוזרים לשם, ואלך הביתה. בדרך הביתה אעבור ליד תחנת האוטובוס, זאת שתמיד מעציב אותי לעבור לידה, כי מבחינתי היא זו שלוקחת אותך ממני תמיד, לא לפני חיבוק אחרון ואוהב שמשאיר טעם של עוד ואותי לבד.

אחזור הביתה, אלטף את הכלבה שלי, אצא איתה לסיבוב קצר, ממש מתחת לבית, וכשנחזור אני אלך לישון, ואקום בצהריים, כדי לשים סוף לחוסר שעות השינה המעייף הזה.

בבוקר, אתארגן ואצא לכיוון כלי זמר, כדי להחליף את המיתר הקרוע (לא שאני מנגנת יותר מדי, אבל בנקודה הזו ממש ארצה לנגן, ויש לי זמן). אחזור ואשב על המיטה שלי, ואז אפול אחורה ואחטוף מכה בראש, כי שכחתי שיש שם קיר, זה תמיד קורה לי; ואחרי שיעבור הכאב אני פשוט אצחק.

אכוון את הגיטרה ואנגן, הצליל לא יהיה מושלם, אבל למי אכפת, אני אנסה שוב ושוב עד שאקורד ג'י שלי יישמע הרבה פחות נוראי, ואנגן את ברוש, חמש פעמים ברצף כי אני אוהבת אותו מאוד; אחרי זה אנגן סתם טאבים, של כל מיני שירים, עד שיכאבו לי האצבעות, ואז אחזיר את הגיטרה, הטיונר, והמפרט הכתום שהיה שלו פעם, אבל עכשיו הוא שלי למקומם.

בלי לשים לב כבר עבר יותר מחצי הזמן שהוקצב ללבד שלי, ואני אשמח.

אני אכין פופקורן ואשב לראות סרט, 500 ימים עם סאמר, קיטש. ואחריו את שני דיסקים- הדי.וי.די מהמארז המהודר של כוורת.

לחברה שלי אכתוב בוואטספ שהכל בסדר, ולו אכתוב אסמס מתגעגע מאוד. 

היא תענה שהיא דואגת לי, והוא יענה שגם הוא, ושהוא אוהב אותי יותר, והוא ניצח (כמו תמיד).

אחר כך אני אקרא את שלושת הספרים שעוד מחכים ואף פעם לא מצאתי להם זמן, כשהכריכה תיסגר על הדף האחרון בספר השלישי, אלך ברגל עד הקניון הקרוב ואסתובב שעה בסטימצקי, וזה יהיה ממש מוזר שאני שם לבד, בלעדיה.

כשאחזור אניח את הספרים במקום אלה שעכשיו, אשכב במיטה, אביא לתקרה ואמשיך להתגעגע אליו, אני יכולה להתגעגע אליו כל כך הרבה, למעשה אני עושה את זה כבר עוד מעט 3 חודשים שלמים.

בלי לשים לב ארדם ואתעורר בבוקר, עם חיוך לשם שינוי, ואקדיש את הזמן הנותר ללסדר את החדר שלי, וללמוד; כי בכל זאת, סטודנטית (עוד לא התרגלתי לכותרת הזו).

וככה יסתיימו להן 48 שעות, היה נחמד.

השעה ה49- אחרי 48 שעות שבהן כמעט ולא היה בנינו קשר, הדבר הראשון שארצה לעשות הוא להתקשר אליו, ולומר כמה התגעגעתי. ובגלל שאין בית ספר היום, אגלה שהוא בסופה של הדרך הארוכה אליי, ועוד כמה דקות הוא בדלת, והרסתי לו את גורם ההפתעה. ואז אתארגן מהר, כי הוא בא, למרות שלידו אני מרגישה הכי אני, ולא באמת אכפת לי איך אני נראית; ואז הוא יגיע ויחבק אותי חזק, ואז יתחילו להן 9 השעות שלנו.

לדמיין מותר..