קצת יותר משבוע ליריית הפתיחה בשלב הבא של המירוץ. מסתבר שיש שלבים במירוץ הזה, ולפעמים גם מדלגים על אחד, באישור.

קצת יותר משבוע ליום שבו אחלוף בשערי המקום שיהיה זר לי לחלוטין בהתחלה, אבל יש לנו שלוש שנים וחצי להכיר.

התחלה חדשה, מפחידה מבדרך כלל, לא עוד אחת בתוך מסגרת מוכרת, עם אנשים מוכרים. מסגרת  חדשה לגמרי, אנשים חדשים לגמרי, ורק אדם אחד להיאחז בו (לפעמים לא צריך יותר, אבל זו רק זאת ממדור רישום).

אני חושבת שאני מפחדת, ללכת אל הלא נודע זה לא בדיוק מהדברים שאני אוהבת, אבל זו הדרך שנקבעה לי, שקבעתי לעצמי ואשתדל לעשות את המיטב שביכולתי. אני אהיה הצעירה בשנה א', כנראה (תראו לי עוד מישהו או מישהי בני שמונה עשרה וחודשיים שזהו עולמם), אבל דווקא זה לא מפריע, אתגרים אני אוהבת.

תרגעי ותיהי אופטימית, האנשים שאת אוהבת ותומכים בך הם לא חלק ממסגרת ישנה, הם לא חלק ממסגרת שנקלעת אליה שלא מרצונך, הם האנשים שבחרת שיהיו המעגל הראשון שתפני אליו לעזרה, וכל עוד זה תלוי בך- ככה זה יישאר.

רק עוד כמה סידורים קטנים (טוב נו, לפטופ זה לא ממש קטן), ואהיה מוכנה.

בהצלחה שיהיה.

הולך להיות קשה, מתיש, מעצבן ורצוף מכשולים, אבל אני לא אשבר.