העולם , היהדות ומה שביניהם

כדוה"א, עגול, גדול, מורכב

חוזקו, צורתו ותופעות רבות שמתרחשות בו

תלויים כולם בפנים שלו, במרכזו, בגלעינו...

הכל מתחיל מבפנים.

לעומת שינוי חיצוני, כל שינוי באופי האדם, במידותיו..

הכל בא מבפנים...

 ברור והגיוני שישנן השפעות חיצוניות, מהסביבה, מהחברה, מהמשפחה..

אבל בסופו של דבר כל ב"א עושה את בחירתו שלו,

ב"א הוא יצור אוטונומי ואף ב"א או כל דבר אחר בעולם לא יוכל באמת להכריחו לחשוב או להאמין בדברים מסויימים...

הכל נתון לשיקולו הבלעדי של האדם.

 ובכל זאת, אדם נבנה עם המעשים שהוא עושה,

התבגרותו הפיזית נבנית כמעט ממש בד בבד עם התבגרותו הנפשית,

רק שבניית האני של הב"א נמשכת ונמשכת כל ימי חייו.

 תשאלו מדוע? איך זה יכול להיות? הרי כל אדם הוא בעל אופי מסויים,

לכל ב"א אופיו, מחשבותיו ועקרונותיו ויש שיגידו שהן "מתגבשות" בשלב מסויים- משהו כמו סביבות גיל ה-30 או 40..

אך גלוי וידוע שהאדם- מה שמבדילו מיתר הברואים: הדומם, הצומח ובעלי החיים הוא היכולת שלו לחשוב ולהחליט,

ז"א- יכולתו לבחור את דרך חייו ומתוך כך את מעשיו.

 הבחירה החופשית הזו שניתנה לאדם לא כה פשוטה וקלה כמו שהיא נשמעת.

מצד אחד אפשר לראותה כמתנה, אך מצד שני היא לעתים מכבידה עלינו, גורמת להתלבטויות רבות ולעתים אף לתסכולים...

מכיוון שהב"א נבנה עם זכרונותיו ורשמיו מכל מה שהוא חש, שומע, מריח, טועם ורואה (בעזרת 5 חושיו שניתנו לו לקליטה המירבית של המציאות שנבראה לכבודו) כל רגע בחייו נאסף לרשמים אלו..

 לאחר שהאדם קולט את המציאות באחד מ-5 חושיו או בכמה מהם, הוא מעבדם במוחו ואז עושה סלקציה- אילו דברים ראויים בעיניו לאגירה בתא הזכרון לטווח ארוך ואילו אינם ראויים.

במידע שהוא אוגר הוא משתמש לאחר מכן כבסיס לאידיאולוגיות, מחשבות והשקפות בעת בחינתו את העולם שסביבו, את המאורעות שהוא חווה.. ובעצם כל דבר שקורה לו הופך להיות כמעין מוסר השכל, כמו זה שלומדים מתוך ספר, רק יותר אמיתי, מוחשי ומוכח..

 מכאן קל להבין עד כמה עבודת הבחירה בין מעשה אחד למשנהו היא עבודה קשה.

עפ"י התורה לכל מעשה יש הגדרה של טוב ורע

ובכך היא בעצם מקלה עלינו- הבוחרים את העבודה הקשה, התסכול, ההתלבטויות הארוכות..

ואומרת לנו מראש מה צריך וטוב לעשות ומה לא ואם נחפש ונחקור ניווכח לדעת עד כמה גדולה חכמתה של התורה בכך שטוותה לנו את אורח החיים האידיאלי ביותר.

 א"כ היחידה שאומרת לנו בפירוש מה לעשות ושלה אנו צריכים להישמע היא התורה

ומכיוון שבכלל הדברים שהיא מצווה אותנו מצוייה, לא פחות ולא יותר- בעשרת הדברות, מצוות "כבד את אביך ואת אמך"- חובה עלינו לקיימה ונכון וטוב לנו לעשותה..

ומכיוון שההורים נצטוו לשנן וללמד את בניהם את התורה ומצוותיה גם זאת עלינו לקיים ולשמור.

 ז"א על האדם להיות מושפע מהוריו..

ומאחר ונצטווינו ע"י רבותינו ז"ל , בין יתר הדברים הטובים והמועילים שהורישו לנו, גם ב "הוכח תוכיח את עמיתך" וב "קנה לך חבר", גם מחברינו עלינו להיות מושפעים..

עלינו להיות מושפעים מהסביבה בכלל, אך כמובן שתלוי באיזו גישה

והנכונה היא בצורה של קידוש השם ועשיית הכל לשם שמיים.

שהרי אם לא היינו מושפעים..לא היינו בני אדם, שכל ידיעתו מלימודו

        ואם לא היינו מוכיחים ולא היינו נותנים לאחרים להוכיחנו על טעויותינו..לא היתה ביקורת חברתית ובמצב כזה כל אחד היה עושה כרצונו, הנורמות היו מתבטלות ומעשי פשע היו חוגגים.

        ואם לא היתה לנו את התורה הקדושה.. לא היינו יודעים למה האני שאנו מנסים לבנות ושבו אנחנו כ"כ משקיעים ולו אנו כ"כ דואגים, נמצא פה בכלל..

 א"כ- הכל בא מבפנים, הכל מתחיל מההתחלה..

ומישהו אמר פעם-"כל ההתחלות קשות"

ואם לא היו קשות, אזי לא היה לנו כ"כ קשה לחקור ולהבין את הדברים...

לסיכום: מוחנו דומה למעבדה קטנה

וכמו בכל מעבדה צריך להיזהר ולבדוק טוב טוב מתי חומרים מסויימים מסוכנים, יכולים להזיק,

לעכב ולהרחיק אותנו ממציאת הנוסחא הדרושה

ומתי חומרים עושים לנו רק טוב.

אז רק טוב לכולנו..