'אני לעצמי אין בי כלום מעפר אני בא ואליו אשוב...'

הבטחתי לעצמי מציאות אחרת בעתיד

אני אעניק לילדי חיוך אמיתי,הם לא יחוו

את התמודדיות שאני חווה,הם לא יחפשו

חום במקום אחר.הם לא ירוצו במעגלים סביב

הזנב של עצמם,בנסיון ליצר איזשהי שגרת חיים

מקווה לקבל קצת מאושר שאבד לי בדרך שלי

מזמן איבדתי את הכיונים או את התקווה למשהו

אחר.אני נושמת אוויר אבל הוא נראה לי לא אמיתי

לפעמים אני מרשה לעצמי לעצום עיניים,אבל אז אני

מפחדת ליפול,אם זה יקרה איש לא יציל אותי מהתהום

בסוף אני לבד מול עצמי,מול המציאות הלא ברורה שהכתיבו

אותה הוריי.לפעמים קשה לי להתקרב ולגעת בכאב,זה שורף

עד שאפילו כתיבה מרומזת מעלה דמעות חונקות בעינים שלי

ולמעשה אני לא רואה סוף,וגם לא אופק

הכל נותר בערפל עצום.הנשימה העמוקה

לא באמת מתקיימת זה רק תרגיל של הגוף...