חזרתי לארץ, לא בטוחה אם טוב לי או רע לי. 

מצד אחד התגעגעתי לאופי הישראלי, לחיבוקים החמים ולפתיחות על כל נושא אפשרי

ומצד שני קצת התאהבתי באירופה. בשלווה ובשקט, בקור המקפיא שיש בו משהו מרענן, בחיים הפשוטים של כולם שם. 

אני דיי בטוחה שאגור בחו"ל לכמה שנים אחרי הצבא.

בכל מקרה, אתמול נפגשתי עם חברות ואחת מהן התפרקה לנו בידיים. 

החבר שלה מתייחס אליה רע, דיברנו על זה והיא פשוט התחילה לבכות באמצע המשפט. 

וזה גרם לי לחשוב על כמה שאני סבלתי מבנות זוג שהיו לי, ופתאום אני יכולה להסתכל מהצד ולראות איך הן גרמו לי להתנהג בכל פעם... וזה קצת הכניס אותי לאווירה רעה. 

היום ערב יום הזיכרון, הולכים לטקס של השכונה ורואים את כולם כמו בכל שנה, יש בזה משהו מוזר ומרגש. 

אני גם נורא אוהבת את הטקסים בשכונה, הם תמיד מושקעים, ואני מתחברת ליום הזה למרות שלמזלי אין חיילים שנפלו במשפחה שלי, לפחות לא כאלה שהכרתי. 

מאחלת לכם לעבור את היום הזה בלי יותר מידיי דמעות ולהנות קצת מחר בערב (: