זה ככ דפוק שאני כל פעם מחדש באותו מצב

מצד אחד מאוהבת בטירוף

מצד שני ככ כועסת על הבתזוג שאני כבר מתחילה לשנוא אותה

זה מעצבן אותי, זה מעצבן אותי ככ. 

למה זה תמיד מגיע למצב הזה?

למה אני זאת שמתחילה שיחות, שמתאמצת?

למה אני זאת שמרגיעה, שמורידה מהאגו שלה ומפסיקה לכעוס, שמוותרת?

למה זאת תמיד אני.

אני מרגישה שאני מאבדת אותה. 

ואני אוהבת אותה, אני לא רוצה שזה יקרה

אבל אם לא ניפגש בכמה ימים הקרובים זה יתפוצץ

זה פשוט הולך להתפוצץ

ואני מנסה לא להגיד כלום כי אולי אני מגזימה, ואולי זאת רק תקופה, ואולי זה בכלל כי אני במחזור

אבל יש לי תחושה שאני היחידה שהקשר הזה חשוב לה בכלל, וצריך שניים לטנגו...