וואו

איזה מוזר שבעוד כמה ימים כבר לא יהיה ישראבלוג

מרגיש לי ככ הזוי לחשוב שכל זה ייעלם...

אני דוחה כבר נצח את הגיבוי של הבלוג וזה כנראה יתנקם בי כשאזכר בדקה ה90... נו שיהיה

מרגישה כאילו מכריחים אותי לעשות ריסטארט לטלפון שלי, זה באמת נורא. 

בכל מקרה, פצחתי במסע זכרונות, מנסה לאסוף את האנשים שהיו פה ואהבתי, אנשים שקראתי או שקראו פה... אם אתם רוצים (ואם מישהו מהתקופה הזאת עוד פה?) מוזמנים לכתוב לי במייל 

[email protected]

אני קוראת עכשיו פוסטים ישנים וקצת גאה בעצמי על כל מה שעברתי כאן

המון סיפורי אהבה, התמודדויות חברתיות בחטיבה ובתיכון, ואפילו אחת לא מזמן מהקורס

הנה הזדמנות טובה לעדכן

הוצבתי בתפקיד קצת מוזר, שונה ממה שהתגייסתי אליו, וכרגע נלחמת על לשנות את העניין

אני עדיין בזוגיות טפו טפו, ממש עוד מעט נהיה שנתיים ביחד, ולמרות שיש עליות וירידות, נעבור את הכל❤

עובדת אחהצ בחדר בריחה (אני דיי מכורה לכל הקטע של חדרי בריחה)

והאחים הקטנים שלי כבר דיי גדולים

אספתי לי קבוצה של חברים מכל מיני מקומות,

חלק מאיגי, חלק מהתיכון, חברים של הבת זוג, כמה אקסיות

ואני מקפידה לשמור על קשר עם כולם, זה עושה לי טוב וגורם לי לזכור שאני לא לבד בכלל

מרגיש לי ככ מוזר לסגור מעגל כאן

למישהו יש רעיונות לפלטפורמה אחרת?

אני זוכרת שלפני שנתיים דיברו על לעבור לתפוז... אוף. ככ מוזר

בכל מקרה, התבגרתי, וטוב לי כרגע

וגם מה שלא טוב- עובר או יעבור

מרגיש קצת כמו נאום פרידה

אבל רציתי להגיד תודה לכל מי שקרא פה אי פעם

הגיב איזה תגובה מעודדת או סתם נכנס לבלוג והעלה קצת את המספר צופים ויחד איתו את המצברוח שלי באותו רגע

לכתוב יומן (מניחה שזה הדבר הבא?) בחיים לא יהיה כמו להיות פה, עם המשפחה המטורפת שנוצרה כאן

זהו בעיקרון, אוהבת את כולכם❤