בלימילים מיותרות,בסוף הפרק אני אחפור לכם :-)

*   *   *

בהיתי בהשקפותי מהמראה שוב,השיער הבלונדיני מלוכלך החלק שלא רוצה להסתדר לשום דבר חוץ מלהישאר פזור עיני הירוקות דשא היו מודגשות בעיפרון שחור דק, בגדי בית הספר היו כל כך מכוערים חשבתי לעצמי חצאית קצרה כחולה וחולצה לבנה עם עניבה כחולה למרות שזה החמיא לגופי עיקמתי את אפי למראה האורך של החצאית,משכתי בכתפיי כי אין ביכולתי לעשות דבר הרמתי את התיק הכחול כהה המותאם לבגדיי וירדתי למטה ''ריי מתוקה בדיוק רציתי לקרוא לך'' אמרה מרי במתיקות היא הדבר הכי דומה להורה שאני מכירה כיוון ששני הוריי עסוקים במרבית זמנם ובלשון נורמלית לא אכפת להם מהילדים שלהם אני ושון היינו רוב הזמן לבד לכן ההורים שלי חשבו שזה יהיה חכם לקנות לי ולו דירה משותפת ושמארי הייתה העוזרת שלנו ''הכסף הגיע?''שאלתי מארי הנהנה בראשה והצביעה על המדף התיישבתי בשולחן אוכלת מהחביתה של מארי שון ירד במדרגות עוד נשארו על פניו הסימנים של הכרית הוא עיסה את ראשו באצבעותיו וזה היה רגע מעולה לנצל את החולשה ''אני רואה שלמישהו יש האנג אובר רציני '' הוא הביט בי במבט של'אם תגידי עוד משהו אחד אני רוצח אותך' ''אתה מקפיץ אותי היום לביצפר'' קבעתי

''חחה למה ניראה לך ? '' שאל בגיחוך תחך כדי שבלע את הכדור

''תיחנק'' סיננתי

''רק שתדע שאמא  אמרה את זה ויש לך 2 דקות בשביל להיות מוכן ולהסיע אותי לפני שאני אספר לאמא  שהברזת מהיום הראשון לביצפר'' אמרתי מראה לו את הצג של הפלאפון שהתמונה של אימנו הייתה

 ''טוב נו קרצייה''

 ירדנו לחנייה ורצתי אל המכונית המהממת שהייתה שם נשקתי לה באוייר

''חכי עד שאני אוציא רשיון '' אמרתי ומבט חולמני בעיני ''את מוכנה להפסיק למזמז את המכונית ולבוא יש לי מיטה לחזור אליה '' התקדמתי לעבר המכונית 

''ריי'' שמעתי צרחה כל מי שעמד בחנייה סובב ראשי אליי ראיתי את מריאן רצה אליי ''אהבה שלי''צעקתי אליה חזרה שתינו התחבקנו כאילו לא ראינו אחת השנייה במשך שנה למרות שרק אתמול היינו בקניון מסתובבות ומנצלות את היום האחרון לחופש ''יום ראשון בתיכון הא ? '' שאלה כאילו זה לא ייאמן הבטנו לעבר המבנה בנוסטלגיה מוזרה בוחנות כל בן שקיים וזז ראיתי כמה שנעצו בנו עיניים וחייכו חיוך דבילי  ''ארט היי סקול הנה אנחנו באות'' אמרנו בתיאום מושלם מתקדמות לכניסה,הייתי עסוקה בלהביט באיזה חתיך מי' שאיזה אחד נתקע בי ''לעזאזל סתכל לאן אתה הולך''סיננתי הוא הושיט את ידו לעזרה וכשראיתי מי מחזיק את ידי הרגשתי את הצביטה בלב הכאב שהדחקתי עמוק בפנים מזדחל עכשיו החוצה הוא הביט בי מחיוך חיוך מנצח חיוך של מישהו שמרגיש שהוא זכה בפרס

*   *    *

נוו אז מה אתן חושבות ? החלטתי שאני לא כותבת לכם כלום על הפרק הזה כי לא כזה אהבתי אותו והוא יצא קצר..אבל א נורא בשביל זה יש את פרק 2

אני.מממממממש.נרגשת. להעלות.את.הפרק.הראשון.שלי!!

לא כזה עברתי עליו מקווה שיצא לי טוב, אשמח לביקורת בונה :-)

                                               *  *  *

פרולוג :

''תעזוב אותי''צרחתי

''אתה מכאיב לי'' הוא לפת את כפות ידיי בחוזקה והצמיד אותי לקיר 

''את תעשי מה שאני אומר לך'',הכוח שלו היה בלתי נתפס הוא היה חזק ואכזרי כל כך הפנים של התעוותו בכאב

''אני שיחקתי בך,את באמת האמנת לי ריי ? נראה לך שאת ראויה לאהבה של מישהו ?! הדבר היחיד שמגיע לך זה כאב שתסבלי'' הוא גילגל את שמי בלשונו שנשמע כמו קללה גסה 

הבטתי בעיניו כלא מאמינה כל החודשיים האלה היו כלום? כל פעם שהיה מחכה לי מתחת לביתי ונושק לי ומעביר ידו בשיערי ...

או המגע שלו,כל כך התמכרתי לתחושת הזרם שעברה בי בכל פעם שהיה מעביר את אצבעותיי לתוך ידו ונשק להם אחת אחת,ועכשיו מביט בי

במבט מגעיל שנאה יקדה בעיניו כאילו באמת מתכוון לכל מילה

 ''אני לא אהבתי אותך אני נשארתי איתך רק מדחף מיני,ועכשיו שהענקת לי את בתולייך אין לי עוד צורך בך'' הוא הטיח אותי על הקיר וטרק את הדלת היד שלי נתמכה על הקיר הדמעות צרבו את עיני התיישבתי על הרצפה רועדת מכאב וזעם מרגישה כאילו פוצצו את הבועה שלי.

 ידעתי שהיה שם משהו למרות כל האהבה הזאת ידעתי שמשהו לא בסדר הכל היה יותר מדי מושלם,

אני לא מאמינה עדין שהוא השתמש בי כמו באיזה זונה ''חתיכת..''אתה אפילו לא שווה את הקללה שלי חשבתי במרירות מרוב זעם דפקתי את ידי על הקיר בעטתי בדברים העפתי את כל הדברים שהיו שלו שוברת את התמונה של שנינו.

הכאב שרף בי כאילו לקחו לי את הלב האם זה יכול להיות שלמרות שריסקו לי את הלב הוא מסוגל עדיין לפעול..?