בלימילים מיותרות,בסוף הפרק אני אחפור לכם :-)

*   *   *

בהיתי בהשקפותי מהמראה שוב,השיער הבלונדיני מלוכלך החלק שלא רוצה להסתדר לשום דבר חוץ מלהישאר פזור עיני הירוקות דשא היו מודגשות בעיפרון שחור דק, בגדי בית הספר היו כל כך מכוערים חשבתי לעצמי חצאית קצרה כחולה וחולצה לבנה עם עניבה כחולה למרות שזה החמיא לגופי עיקמתי את אפי למראה האורך של החצאית,משכתי בכתפיי כי אין ביכולתי לעשות דבר הרמתי את התיק הכחול כהה המותאם לבגדיי וירדתי למטה ''ריי מתוקה בדיוק רציתי לקרוא לך'' אמרה מרי במתיקות היא הדבר הכי דומה להורה שאני מכירה כיוון ששני הוריי עסוקים במרבית זמנם ובלשון נורמלית לא אכפת להם מהילדים שלהם אני ושון היינו רוב הזמן לבד לכן ההורים שלי חשבו שזה יהיה חכם לקנות לי ולו דירה משותפת ושמארי הייתה העוזרת שלנו ''הכסף הגיע?''שאלתי מארי הנהנה בראשה והצביעה על המדף התיישבתי בשולחן אוכלת מהחביתה של מארי שון ירד במדרגות עוד נשארו על פניו הסימנים של הכרית הוא עיסה את ראשו באצבעותיו וזה היה רגע מעולה לנצל את החולשה ''אני רואה שלמישהו יש האנג אובר רציני '' הוא הביט בי במבט של'אם תגידי עוד משהו אחד אני רוצח אותך' ''אתה מקפיץ אותי היום לביצפר'' קבעתי

''חחה למה ניראה לך ? '' שאל בגיחוך תחך כדי שבלע את הכדור

''תיחנק'' סיננתי

''רק שתדע שאמא  אמרה את זה ויש לך 2 דקות בשביל להיות מוכן ולהסיע אותי לפני שאני אספר לאמא  שהברזת מהיום הראשון לביצפר'' אמרתי מראה לו את הצג של הפלאפון שהתמונה של אימנו הייתה

 ''טוב נו קרצייה''

 ירדנו לחנייה ורצתי אל המכונית המהממת שהייתה שם נשקתי לה באוייר

''חכי עד שאני אוציא רשיון '' אמרתי ומבט חולמני בעיני ''את מוכנה להפסיק למזמז את המכונית ולבוא יש לי מיטה לחזור אליה '' התקדמתי לעבר המכונית 

''ריי'' שמעתי צרחה כל מי שעמד בחנייה סובב ראשי אליי ראיתי את מריאן רצה אליי ''אהבה שלי''צעקתי אליה חזרה שתינו התחבקנו כאילו לא ראינו אחת השנייה במשך שנה למרות שרק אתמול היינו בקניון מסתובבות ומנצלות את היום האחרון לחופש ''יום ראשון בתיכון הא ? '' שאלה כאילו זה לא ייאמן הבטנו לעבר המבנה בנוסטלגיה מוזרה בוחנות כל בן שקיים וזז ראיתי כמה שנעצו בנו עיניים וחייכו חיוך דבילי  ''ארט היי סקול הנה אנחנו באות'' אמרנו בתיאום מושלם מתקדמות לכניסה,הייתי עסוקה בלהביט באיזה חתיך מי' שאיזה אחד נתקע בי ''לעזאזל סתכל לאן אתה הולך''סיננתי הוא הושיט את ידו לעזרה וכשראיתי מי מחזיק את ידי הרגשתי את הצביטה בלב הכאב שהדחקתי עמוק בפנים מזדחל עכשיו החוצה הוא הביט בי מחיוך חיוך מנצח חיוך של מישהו שמרגיש שהוא זכה בפרס

*   *    *

נוו אז מה אתן חושבות ? החלטתי שאני לא כותבת לכם כלום על הפרק הזה כי לא כזה אהבתי אותו והוא יצא קצר..אבל א נורא בשביל זה יש את פרק 2