לפני יומיים, הבעתי משאלה בלב
לחזור לתקופה ההיא, לתקופת תמימות של כיתה ח'
תקופה בה לא ידעתי מה זה מין בכלל
להתחלה של השנה, לנשיקה הראשונה!
לשעות הארוכות שהייתי מבלה בדיבורים עם א'
התאהבתי בא' בגיל 13
הוא היה הכל בשבילי, גילה לי עולם חדש עם השנים
הייתי מאוהבת בו במשך 4 שנים
הוא היה האהבה הראשונה שלי
הוא היה הנשיקה הראשונה שלי
והוא היה הראשון שלי, בגיל 16
הוא מעולם לא היה רע אליי או התנכר לי
אך גם מעולם לא אהב אותי
אבל תמיד הייתה לו חיבה אליי, הוא שמר עליי שפויה
במשך שנים, אליו הייפי רצה בדמעות כשמשהו קרה
הוא היה נותן לי חיבוק חם ועצה
עם השנים, החיבוק הפך ליותר מזה
לפורקן, שהיה משכיח ממני את הדמעות
לפני יומיים רציתי לחזור להתחלה...
להיזכר בהרגשה ההיא של חום ואהבה
היום פגשתי את א' בואוטובוס, אחרי כחודשיים שלא התראינו
באופן ספונטני זרמנו אליו לבית
(כך גם איבדתי את הבתולים שלי איתו...)
הוא שאל מה עם "החבר"?
סיפרתי לו מה קרה...
ואמרתי לו שהוא צריך להתגאות בי!
שהפעם לא רצתי לזרועותיו בוכה
הוא קצת נעלב, שאל אם רצתי לאחר במקום אליו
אמרתי לו שלא! שהפעם התגברתי לבד :)
הוא אמר שאם כך זה טוב!
שהוא כבר חשב שמצאתי לו תחליף
החדר שלו השתנה כל כך במהלך השנים
ועדיין, זהו המקום המוכר כל כך
הוא שם מוזיקה, אינסטרומנטאלית, שקטה
כמו שאני אוהבת 
לא כמו "החבר" (לשעבר!), רק טראנסים כל היום
נשכב לידי במיטה, ופשוט חיבק וליטף
כבר שחכתי את ההרגשה איך זה להיות אהובה
במשך שעה לא הוצאנו יותר מילה
רק התקרבנו, עד שהרגשתי את נשימותיו, וחום גופו
הוא לא הפשיט אותי, ולא ניסה לשכב איתי
כאילו חזרנו לימים ההם
המשאלה שלי התגשמה
ואז באו שפתיו אל שלי
השפתיים הרכות הללו
שאליהן התרגלתי כל כך במהלך השנים
בנשיקה ארוכה, כמו אז
זו הייתה חוויה נעימה
להיזכר במה שהיה
ויותר חשוב
לרגע, להחיות את העבר
התמים והמתוק
כינוי:
פרח קטן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
