|
| 2/2010
Beyond the veil.
The sense of angels in veils of dawn
Like she runs forever among
thy halls
The pale horizons are closing down
The reasons for
living are lost somehow
הורים צבועים. חד משמעית.
אף פעם לא ידעתי שלהגיד למישהו את האמת בפרצוף, גורמת לשנאה כזאת, או לפחות גוררת יחס הרסני כלפי הסביבה.
אני לא יודעת עם הבעיה היא בי, וכאשר שאני מתווכחת עם ההורים שלי, אני פשוט נוטרת טינה שהורסת את היחסים שלי איתם, או שאני פשוט הרסנית כלפי עצמי, והורסת לעצמי, אני לא בטוחה. ושוב, האמת כואבת, אבל לפחות נכונה.
מאז ומתמיד הייתי Daddy's Girl, הוא היה חלק גדול מהחיים שלי, ותמיד חשבתי שהוא אב מצויין, למרות שעכשיו אני מתחילה לשים לב שתמיד היחסים שלי איתו היו יחסים של חתול ועכבר, תמיד כל מילה לוא דווקא עוקצנית, גורמת להצתה של ניצוצות שגוררת את כל זה לאש, האש גורמת לריבים, סיכסוכים, ואיש לא מוכן לוותר לשני. התירוץ שלי הוא שאבי צריך להתנהג כמו מבוגר ולהפסיק להתנהג כמו ילד בן 10, מה שתמיד גורם לי תהייה למה אני, בגילי, מתנהגת בצורה יותר בוגרת ממנו.
לא פעם ראשונה, שהאש גורמת ליחס הרסני כלפי אמא שלי, מה שאני בטוחה שסיוטה של כל אישה שהבעל שלה והילד יריבו, ויצא כך שחודשים לא דיברנו, חיינו כזרים בתוך בית, וככה זה היום.
אני נוטרת לו טינה, ואני לא מוכנה לדבר איתו בגלל כל הכאב שהוא גורם לי להרגיש, למיליון דמעות שהזלתי בגללו באותו הערב, אני רוצה שהוא ירגיש את אותו הדבר, שיכיר באובדן, ושיכיר שמהטעויות שלו הוא רק יאבד אותי יותר ויותר, וככה אני נוטרת טינה, והטינה הזו סוחפת יחס הרסני כלפי הסביבה, כלפי אמא שלי, ובכלל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
