מותק שלי, אהובי,
כשאני מסתכלת על החודש הזה, על השבועות האחרונים של חודש ינואר קשה שלא לראות שזה לא הכי החודש שלנו, ואם חושבים לעומק, זה לגיטימי אפילו שאנחנו מעלים זיכרונות מהחודש שלפני, ומהחודש שלפניו ומהחודש שלפניו כי אלו באמת היו חודשים מקסימים ומלאים באהבה ואושר, והחודש זה קצת ירד. אני אולי חושבת שבאיזשהו מובן דיי התרגלנו זה לזה, למרחק בנינו, או שפשוט החיים הם כאלה, לך יש יותר עיסוקים ולי יש, וזה איכשהו מתנגש בנו.
אני מרגישה שבזמן האחרון המוטו שלנו "לא חושבים, עושים" קצת איבד מהערך שלו, כי הרבה פעמים לפני שאני רוצה לספר לך משהו אני מתחילה לחשוב אם באמת כדאי לי, כי אני לא רוצה לגרום לך להרגיש רע אולי, או להוריד אותנו שוב לבורות המכוערים שלנו וכל זאת בגלל שאני אוהבת ואני רוצה שתהיה מאושר. החיוך המקסים  שלך נהיה מטרה שאני רוצה לשמור עליה כי לפעמים מכאיב לי לדעת שאני לא עושה אותך מאושר, לכן אני מעדיפה לשמור דברים לעצמי כדי לא להעמיס עלייך כי חוץ ממני יש לך עוד הרבה דברים על הראש.
אתה כן טוב לי, ואני באמת אוהבת אותך מעומקי נשמתי, ואני כן יכולה לצייר לנו עתיד יפיפה ביחד כי כשאני מסתכלת על העתיד שלי אני כן רואה אותך בתוכו, אני כן רואה את האהבה ואת האושר שלנו בו.
בוא נכתוב לנו הווה יפה יותר, הווה עם נטייה לעתיד יפיפה, במקום לכתוב פסקאות ולהעלות זיכרונות על החודשים הראשונים כי למרות היותם חודשים מדהימים ההווה שלנו והעתיד שלנו יותר חשובים. בוא נייצר עוד חוויות, עוד זיכרונות, עוד אהבה, ועוד אושר שבעוד כמה חודשים נוכל להסתכל על התקופה הזו ולחייך באושר כמו שעשינו עד עכשיו.
אתה אהבת חיי, ואין לי שום ספק שאתה אוהב אותי ושתעשה הרבה בשבילי. אנחנו יותר טובים מכל התקופה הקצת ירודה הזאת, ואני באמת מקווה שזה רק כמה שבועות מהרבה חודשים פשוט מדהימים, אז אם תתן לי יד נעשה את זה ביחד, נעשה את המאמץ הזה ביחד.