|
| 2/2012
וולנטיינס
לפני שנה, ביום האהבה, התהלכתי ברחוב עם בלון ופרח שאפילו לא היו שלי. ראיתי את מבטי האנשים מהצד וידעתי שחלקם מקנאים בי, אך אם הם היו יודעים שהפרח והבלון לב אינם בכלל שלי, היו חושבים פעמיים.
לפני שנה הורגשה הרגשת הפיספוס, כולם ניראו אוהבים מדי, שמחים מדי, הרבה בלונים ולבבות ופרחים הקיפו אותי והיה לי עצוב ששום דבר מזה לא שלי.
השנה חגגתי עם אהבת חיי. יום האהבה הקביל עם 4 החודשים המקסימים שלנו ביחד וזה הפך ליום מיוחד. אנחנו לא באמת צריכים יום בשביל לחגוג אהבה או שטות אחרת, אנחנו אוהבים תמיד. ימים ומקומות הם רק מקשטים אותנו כי אנחנו והביחד שלנו הם העיקר כל הזמן, וככה זה מרגיש כי ככה זה באמת.
היום שלנו אתמול באמת היה יום מדהים, לאחר נתק של 11 ימים שהרגישו כמו חודשים נפגשנו שוב וההתרגשות בליבי הייתה כמעט כמו בפעם הראשונה שבה ראיתי אותו, אך הרבה יותר. יצא לי הלב מהמקום עם כל פעימה מוגברת. בחיי שאני אוהבת אותו. הוא שומר לי על הלב בצורה כ"כ מקסימה עם כל מחווה שהוא עושה עבורי, עם כל דאגה וחיבוק ונשיקה אני יודעת שאני בטוחה ושהלב נמצא היכן שהוא תמיד צריך להיות.
אז יום האהבה שלנו הסתכם בהמון אהבה, אושר טהור וקירבה אמיתית. ואני לא יכולתי להיות מאושרת יותר.
אני לא יכולתי לבקש אדם יותר טוב עבורי מאשר הבחור שלי. ולחשוב שבט"ו באב התמרמרנו ביחד על ימי האהבה למיניהם. ♥
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
