זאת הייתה שיחה מקסימה, אתמול בלילה, כמו בהתחלה כשדיברנו עד שעות הבוקר. אהבתי לספר לך דברים, לספר על הדינמיקה החברתית שלנו, על האנשים המקיפים אותי. אהבתי לחלוק איתך כי זה הרגיש טוב ושיחרר קצת את הלב.
ביקשת ממני לספר לך משהו שאתה לא יודע, לאו דווקא משהו עמוק, אלא גם משהו שיטחי. היה לי קשה בהתחלה כי אני יודעת שאתה יודע הכל, 8 חודשים כמעט של הכרות שבהם חשפתי לך את פיסת מידע אפשרית עליי, כל מידע וכל מחשבה. בסופו של דבר סיפרתי איזה משהו טיפשי, ושאלת על הנשיקה הראשונה, ובהתחלה היססתי ואמרתי שאני לא יודעת, אבל אני כן יודעת וזה היה סתם בשביל להראות יותר משהו, ואמרתי לך שזה איתך כי זאת האמת. שאלת מדוע היתמהמתי ככה ואמרתי שאני לא יודעת. לא יכולתי להגיד לך שזה סתם בשביל להראות סתם מלאת ניסיון חיים, כשבעצם אני לא צריכה לשכוח שאני בכלל בת 16 ועד שפגשתי אותך החיים שלי היו מלאים בשטויות והתנסויות וטעויות ודברים רעים שאני לא עושה כי אני שומרת על עצמי.
סיפרת לי על הנשיקה הראשונה שלך, על החברה הראשונה, על מי שהייתה אחרי, ומי שהייתה אחרי. זה היה מעניין, אבל אני לא בטוחה שבאמת הייתי רוצה לדעת את זה. לא היה לי נוח והרגשת את זה. כל הזמן הזה ש"סיקרת את חיי האהבה שלך" הרגשתי כמו מין צביטה בלב וקצת קנאה. לגיטימי, נכון?
חשבתי על איך זה מרגיש לך להזכר בכל זה, ואם אתה מתגעגע למישהי מהן או לתקופה מסויימת בחיים שלך עד עכשיו. היה משהו בדרך שבה סיפרת לי על כל אחת שגרמה לי לחשוב מה תספר לחברה הבאה שלך עליי.

ואז עברת לדבר עליי ועל התקופה שאני כן מכירה אצלך, כל מה שאני כן יכולה לחבר בראש לתמונה שלמה של 7 חודשי ההיכרות שלנו, ואמרת לי שאתה אוהב אותי ושאני האהבה האמיתית הראשונה שלך. אמרת לי עוד דברים שנגעו לי ללב, ובשלב מסויים פשוט הסתכלתי על עצמי, הרגל שלי קיפצצה קצת מרוב ההתרגשות כמו שהיא עושה תמיד כשאנחנו ככה, ופשוט הקשבתי ללב שלי. לכל התכווצות לב, לכל התפשטות חום שמילאה אותי. עם כל מילה שלך הלב שלי התכווץ, זרמי חום ואהבה תקפו אותי מבפנים וחייכתי חיוך שלו ומאוהב, חייכתי את החיוך שלך.
הקטע עם הלב כבר יומיים ככה.