לו היית שלי הייתי מבטיחה לך שהיית שוכח מהי עצבות. הייתי ממלאת את עייניך באושר במשך כל יום ויום.
לו היית שלי הייתי מגנה עלייך מפני כל הפחדים הכי עמוקים שלך, מגרשת כל מה שרק יכל לפגוע בך, וצובעת את חייך בצבעים הכי בהירים שיש.
לו היית שלי הייתי אוהבת אותך במשך כל שעות היממה. הייתי מנשקת, מחבקת, עוטפת ומלטפת מכל הלב ומתמסרת לכל נגיעה.
לו היית שלי הייתי מפסיקה עם העצב, הייתי מיישמת על שפתי את החיוכים הכי יפים שיש לי, ואותם היית רואה גם בעייני.
לו היית שלי הייתי שוכחת את כל פחדיי. לא הייתי פוחדת ממילים שניראות לי מנוכרות וזרות, והייתי מפזרת אותן לעברך.
לו היית שלי הייתי מתגברת על החסרונות של עצמי. הייתי שלמה ומושלמת, כאישה שאתה באמת צריך לצידך.
לו היית שלי, היינו.

אתה שלי אך לא שלי, אתה של החיים ושל כל מה שמהסביב. במשך כמה שעות כל שבוע, או רבע שעה בכל יום זה מרגיש ביחד, אבל גם לא.
במהות אנחנו כן, ביישום אנחנו לא.

לו רק היית שלי.