|
| 6/2012
הפחד ממילים שנשארות ורגעים שנשכחים
כששלחתי לו את הבלוג שלי בדיוק כמה שבועות אחרי שהכרנו זה היה כתוצאה מרצון עז שהבחור ידע שיש בי משהו קצת מעבר למה שהוא הכיר משבועיים של שיחה, רציתי שיראה שיש בי עומק, הרגשות, מחשבות וכל מני דברים קטנים שבונים אותי בתור בחורה.
הוא עבר לי על כל הדברים בהתחלה, התחבר לכמה דברים שכתבתי, ומאז יצא לי לכתוב רק לסירוגין. חודשיים וחצי לאחר מכן, אחרי שהפכנו לזוג כתבתי בשבילו, כתבתי עליו ועלינו, ואלו דברים שלא הייתי רוצה לשכוח.
חודשים עברו ואני כותבת אהבה קצת פחות, לא כי הרגש פחת אם כי הוא התעצם והתגבר, אלא פשוט יש בי את הפחד לכתוב משהו ולראות שאני חוזרת על עצמי, שאני כותבת רק בשביל לכתוב ולא כי אני מרגישה את הצורך. זה לא באמת משנה כי ברגעים הנכונים יש את המילים.
כרגע, יש לי הרבה להגיד אבל מעט מילים. אני פוחדת, פשוט פוחדת. יוצא לי לכתוב כשאני קצת עצובה או עצבנית או מתוסכלת כשזה נוגע לזוגיות שלנו, וברגעים שמילים כאלו מתפרסמות אין דרך חזרה ויש מחיר שצריך לשלם תמיד. אבל המילים והמחשבה שמאחוריהן ריגעיות, זה בא וזה הולך וזה לא חוזר. זה משחרר את הנפש מכבדות, אבל ברגע שהוא קורא אותן הדרך מתפתלת. לא הייתי רוצה שהוא יעזוב בגלל מילים שנשארות מרגעים שנשכחים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
