|
| 6/2012
חלום קטן
הייתי רוצה לשאול את אמא שלי איפה היא רואה אותי בעוד נגיד שנתיים- שלוש מעכשיו. מה היא חושבת שאעשה, מה אלמד אם בכלל.
חשבתי על החיים שהייתי רוצה שיהיו לי. הייתי אמורה לגשת לפסיכומטרי ולגשת לעתודה. שאפתי ללמוד באוניברסיטת ת"א או בבר אילן הנדסה כימית או ביולוגיה או משהו בסגנון. אבא אמור לקבל סכום כסף גדול מהעבודה ובמקום שהכסף ילך על שכר לימוד אחרי הצבא הייתי משתמשת בו ושוכרת דירה במרכז,רצוי ועדיף עם הבחור. היינו גרים ביחד, הייתי לומדת מקצוע שאני אוהבת על חשבון הצבא, ההורים שלי לא היו צריכים לדאוג לכסף על לימודים, והכל יכל להיות מעולה. כבר ראיתי את הכל בפרטי פרטים בראש.
למציאות, לעומת זאת, יש תיכנונים אחרים. הייתי מצליחה להשיג ציון בפסיכומטרי ואפילו להתקבל לעתודה אם היו לי את המשאבים, אבל לאחר שנושא הפסיכומטרי נבלע בבית ולאחר ששום שיחה על זה לא נשמעה הבנתי שזה אבוד. צריך לבזבז כסף כדי להרוויח כסף, כך אמר הבחור והוא צודק. הוריי לא חושבים על זה, הם תמיד יחפשו קיצורי דרך כשלא תמיד יש.
וזה חבל, כי אני מאמינה שזה מגיע לי יותר כי שאפתי לזה קודם, כי היו לי את הכישורים להשיג את מה שאני רוצה,אך בסופו של דבר אנשים פחות ראוים מקבלים את מה שאני רציתי מההתחלה.
אז אני אלך לצבא כמו כולם, אעשה יומיות כי זה מה שאמא והבחור רוצים, ואז אולי עוד 4 שנים אחשוב על משהו רציני יותר. לא הייתי רוצה לאכזב את הבחור שלי כי הוא היחיד שבאמת רוצה בטובתי. ההורים שלי לא תומכים ולא מכוונים, אבל הוא כן. הוא כל הזמן אומר עד כמה הוא רוצה שאני אשיג ואעשה את הדברים הכי טובים שיש, וזה מצד אחד קצת עצוב, ומצד שני שמח, אבל זה כבר סיפור אחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
