הפעם הראשונה שלי הייתה כמעט לפני שנה. ב-29 לאוקטובר. אני והבחור היינו רק בתחילת יחסינו, שבועיים היינו ביחד, שבועיים שבהם ידענו הרבה והרגשנו הרבה, ובכל זאת לא ידענו כלום. לא ידענו מה זה אהבה, מה זה לעשות אהבה, סקס.

הפעם הראשונה לא הייתה מיוחדת כמו שמשום מה מספרים. לא היו נרות, לא ורדים, וזה אפילו לא היה לילה. אבל בהרגשה זה היה מיוחד. משהו שמשלב הכל מהכל רק בחיובי.

זה היה יום שבת ואני לבשתי שמלה כחולה עם פרחים קטנטנים. הוא בא אליי עם הרכב בבוקר. לא ידענו לאן לטייל, לא ידענו מה לעשות. יצא שהגענו לאן שהגענו. היינו בקיבוץ, והכל הוביל לזה. השיר הזה התנגן ברקע.
איכשהו זה היה ברור שלשם זה יגיע, לא היו תהיות או פחדים כי זה "מוקדם מדי" כי בהרגשה הכל היה נכון. כל הפחדים היו הפחדים הכי חיוביים שיש, כל הלחץ היה לחץ משותף, כי שנינו לא ידענו. פעם ראשונה שלו, פעם ראשונה שלי.
למרות המקום הלא אידיאלי, והאווירה הלא אידיאלית, החוויה הייתה יותר ממה שציפיתי ממנה להיות. זה היה מרגש להיות איתו, ולהרגיש את כל האהבה שלו, להרגיש אותו. 
כשזה מרגיש נכון, זה באמת נכון.
החוויה הייתה חוויה טובה, היא הובילה להרבה קירבה בינינו, לאינטימיות ולתשוקה עוצמתית. זה קירב המון כי התקדמנו ביחד, למדנו זה את זו ביחד.

*לנושא החם.