|
| 10/2012
We are all shattered
ישבתי בחוץ וקרעתי כל תמונה, כל כרטיס אוטובוס וכרטיס לסרט ששמרתי לפיסות קטנטנות של כלום, ממש לגודל החתיכות שנשארו מהלב שלי. רגע לפני, כשהתבוננתי בתמונות קשה היה להתעלם משני הפרצופים המחייכים ומהעיינים המלאות באהבה. הדמויות ניראו לי זרות ולא מוכרות, שהביעו אושר שפעם היה שלי. אלו הם שני ילדים שלא יודעים עד כמה אהבה היא חלקלקה, עד כמה רגשות הם שבירים ועד כמה לב יכול לכאוב, הם ניצבו על הר כשכל העולם היה שלהם, פרוס לרגליהם, אלא שנידחפו הם שניהם למרגלות. כי פה כבר אין עתיד, ואין עולם, ואין הבטחות שפתאום הובטחו לשווא. נשארה רק תהום ענקית במקום בו פעם שכן הלב והמון כאב מסביב. פעם הם היו צועדים יחדיו, וכרגע כל אחד מהם צריך לקום על הרגליים ולהמשיך ללכת לבד בעולם שפתאום מרגיש זר ולא מוכר.
| |
|