דיי.
אני רוצה לקחת את הגוש המגעיל הזה מהחזה ולהקיא אותו עד שאני אשכח שכל מה שקרה קרה בכלל,
ואני רוצה פשוט לשכוח הכל,
ולתלוש לעצמי את הלב כדי ששום דבר לא יכאב יותר לעולם,
ולהפסיק להיות כל כך נאיבית ומפגרת שמאפשרת לו להרוס אותי כל פעם מחדש,
ואני רוצה לבכות עד שכבר לא שלא יהיו יותר דמעות כדי לא לבכות אף פעם,
ולישון. להתחבא מתחת לשמיכה ולא לקום יותר.
למה זה פשוט לא עובר?
אני פשוט שונאת את עצמי יותר ויותר עם כל שנייה שעוברת,
ואני לא מבינה למה אני כל כך דפוקה שאני אוהבת אותו עד שאני פשוט שונאת אותו 
על כל מה שהוא גורם לי להרגיש.