סטטוס אחד בפייסבוק אמר - "סביר להניח שהאמת שלך, זה הדבר הראשון שאתה חושב עליו בבוקר - לך איתה.", אז האמת שלי היא שאני לא רוצה לצאת מהמיטה.
ברגעים שאני מנסה לחפש היגיון בדברים, אני לאט לאט מאבדת את עצמי וזאת התוצאה. פתאום אני לא רוצה להתמודד עם שום דבר, אני לא רוצה לצאת מהמיטה. כל דבר קטן איבד ממשמעותו וכבר לא אכפת לי מכלום. בחיי, פשוט מכלום.

אני מפחדת להודות בזה אבל אני פוחדת כל כך.
אני קצת לא עצמי,
ואני רוצה הכל. לחוות הכל, לקבל הכל, לנסות הכל. להנות, לחייך, לצחוק, לרקוד, לבלות כמו אף פעם.
אולי אני קצת רוצה משהו שיעזור לי לשכוח.

אם סוף העולם באמת היה מתקיים היום אולי הייתי מוצאת את מספר הטלפון שלך ומתקשרת אלייך. פעם הראשונה אפילו אין לי מה להגיד לך, אז אולי הייתי שותקת, אך אם היית שואל למה התקשרתי הייתי אומרת שזה מצחיק וגם קצת עצוב שבסוף העולם אנחנו בנפרד. הייתי אומרת לך שאני אוהבת אותך גם אם לא הייתי מתכוונת לכך, רק בשביל הרגשת הפרידה הנחמדה. את שיחת הטלפון האחרונה הייתי מקדישה לך, באמת. 
במחשבה שנייה הייתי אומרת לך תודה על השנה האחרונה מינוס החודשים האחרונים מפני שזאת הייתה השנה הכי יפה לפני שמתים ואם מתים, אז עדיף ככה - שנמות במחשבות אוהבות. הייתי גם מוסיפה שבימים האחרונים אפילו היה טוב לי בלעדייך.