שלושה וחצי חודשים רוקנו את אפיקי הרגש מלב שחובר לחתיכות כבדות,
והיו אלה רק אותיות מודבקות למילים שפילסו דרכן למסלול הדם הקטן והצליחו לכווץ את ראותיי הפעוטות ולשלח את נשימתי הרחק.
בשובך היית כסופת חול שמילאה את גופי בגרגיריך החדים והלוהטים, אך במהירות חלפת והשארת ילדה מנותצת לסימני שאלה רבים שהתפזרו הרחק כשרוחך שינתה כיוון.
במשך מספר ימים רקמנו עור וגידים במסווה של מילים יפות, אך את גופת יחסינו יש להשאיר הרחק מתחת לרגלינו ולהערים עלייה בוץ מלוכלך כמו נפשך החדשה. רק המפרקים יעריכו אותה כראוי כמו שאנחנו (אתה?) בחיים לא הצלחנו.

כעת אתה יורה אותיות ללא רווחים ללא כל הגיון, רותחים כמו כדורי אש שמבקעים אותי ומשאירים חורים שחורים בגופי העייף,
ורק אני נותרתי במחול מטורף סביב עצמי עם תקווה שתובנה וחוכמה ינחתו על ראשי כלשלשת היונים שאותן אתה כל כך שונא ויביאו לי את המזל שאותו אני כל כך צריכה,
רק שלדבר איתך זה לשתוק ואז לפלוט שטויות מעוטרות במילים שאותן אני לא מבינה, כנראה ששחכתי איך להרכיב את הלגו שלנו כי אף חלק לא מתחבר לאחר,
ואתה בכלל לא עוזר. בטח לא שיחקת בזה בגן.