לפעמים לפני השינה אני נזכר

בעייניה הירוקות ובצורה שבה היא תמיד נשקה אותי עם השפתיים המתוקות שלה, ואיך העבירה את ידה על הגב שלי כדי לעשות לי נעים, כשכמעט כל הפרטים האחרים כבר מתערפלים.

החיים שלי הם מרוץ. אני צריך ללמוד וללמוד כדי להוכיח לעצמי שאני לא כישלון, להרוויח כסף כדי להוכיח לאמא ואבא שאני כמעט כמו אחי, אולי אפילו יותר טוב למרות שהם בחיים לא יראו. לכן אני מנסה לשלב הכל, אני לומד ועובד ויוצא עם החברים שלפי דעתי הם יותר נחותים ממני כי הם לא עושים את הדברים שאני עושה בגיל 20, ואני רואה את זאת ואת זאת והיי... קיבלתי הודעה מאיזו אחת, ומעוד אחת ועוד אחת. אני אוהב את זה. הן רוצות אותי ואני מעניין אותן. כזה אני, מתוק ומקסים.
אני גם גולש ומצלם וממלא את עצמי בתחביבים שללא ספק יפילו את כולן מהרגליים, שכולן יסתכלו עליי ויחשבו "מי זה הבחור החתיך והמוכשר הזה?". אני בחיים לא אודה בזה, אבל האגו בשמיים.

כשאני רעב לפעמים אני נזכר בה ובאוכל שהייתה מכינה לי. גם כדורגל לפעמים מזכיר לי אותה כשאני יושב באיזה בר עם החברים או הידידות החדשות שלי, ורואה משחק כמו שפעם הייתי רואה איתה. לפעמים מופיע איזה שיר כמו ה- video games שאותו היא נהגה לצטט לי או משהו של קולדפליי שלשנייה גורם לדמותה לקפוץ לי לראש.
לפעמים אני חושב מה היא עושה כרגע, איך היא מרגישה ועם מי היא נמצאת. הייתי רוצה לדעת מה עובר עלייה בזמן האחרון.

אני לא מבין למה היא לא רוצה להיות איתי בקשר, אבל אני מבין שאני לא יכול לתת לה את מה שהיא רוצה ממני שאני אתן לה. אני לא מרגיש אליה כלום, לא אוהב ולא מתגעגע, היא רק נמצאת שם בפרטים הקטנים שפעם היו.
זה לא באמת משנה לי. אם היא לא מוכנה להיות איתי בקשר כמו שאני הייתי רוצה, אחרות בטוח רוצות. איך בכלל אפשר לסרב לי?

אז כרגע הראש בלימודי המשפטים, במשפחה, בחברים, בבחורות ובעוד בחורות ובעוד בחורות, הכל בשביל להמשיך הלאה,
אבל בסופו של יום אני מבין שכל מה שהיא אמרה לי היה נכון.
"חשבתי שהשתנת, אבל אנשים לא באמת משתנים, וכנראה שהיית כזה גם לפניי".