לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  לילית'

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2013

להפרד לשלום


בזמן האחרון חשבתי הרבה על מה בדיוק לכתוב לך, היו לי משפטים שלמים בראש; משפטים של אמצע, משפטים של סוף, אבל אף פעם לא של התחלה.

 אני לא יודעת מה בדיוק לכתוב, אבל אני חושבת שאם זאת תהיה הפעם האחרונה שניצור קצת קשר זה עם זו, אני מעדיפה שאולי תזכור את זה בתור מילים אחרונות ולא את מה שאמרתי לך קודם.אני לא מצפה שזה ישנה משהו, זה אף פעם לא משנה את המצב הקיים

 

בשבוע וחצי הראשונים אחרי שנפרדנו, אחרי שבכיתי כל מה שאפשר לבכות, פשוט עשיתי טורן אוף לרגשות ולא הרגשתי כלום. לא רק אלייך, אלא להכל. הייתי אדישה לחלוטין וכל טיפת איכפתיות נסחטה ממני יחד עם כל הדמעות. זאת גם הייתה תקופה כזאת משוגעת, אנחנו נפרדנו וגם הקשר שלי עם הבנות מאוד התרופף, אז שקעתי בלימודים ובעבודה וכיביתי את הכל. ככה במשך חודש. מרוב הדברים גם לא אכפת לי עכשיו, אבל לאט לאט שמתי לב שכן שבבים של רגשות חודרים אליי, ואתה נהיית מאוד חסר לי. חסר בהרבה מאוד מובנים. אני חושבת שאני מתגעגעת... כן, מתגעגעת.

לפני שבכלל שלחתי לך את ההודעה שבעקבותיה חסמת אותי בפייסבוק, תיכננתי לנסוע אלייך ב4.6 , יום לפני מסיבת הסיום, לקנות לך פרח של חמנייה קטנה, ולהגיד לך שאין מצב שזאת תהיה הפעם האחרונה שנדבר, שאין מצב שזאת הפעם האחרונה שאראה אותך, שפשוט אין מצב שלא נהיה יותר. רציתי להגיד לך שאני רוצה שתהיה שם, שתהיה איתי ברגעים הטובים, ברגעים שפחות, ושאני אהיה שם בשבילך.

 אני עדיין רוצה.

אבל זאת הייתה תוכנית דפוקה, כי זה לא נגמר טוב בפעם שעברה שנסעתי אלייך, אז ויתרתי. הופתעתי מעצמי עד כמה רחוק הייתי הולכת רק בשבילך, ובכל זאת זה לא היה יוצא טוב. הכל קצת דפוק.

הבנתי לאחרונה שלמרות כל החסרונות, אני עדיין רוצה אותך. אולי זה אומר הרבה, אני לא באמת יודעת כבר, למרות שאני מתארת לעצמי שמבחינתך זה כבר נגמר ואני יודעת שאתה לא תסתכל על זה אף פעם בתחושת פיספוס וחרטה כי זה לא באופי שלך, אבל אני כן. כנראה כי הרבה אפשר היה לתקן, לשפר ולעשות יותר טוב, וכי, טוב נו, אתה האהבה הראשונה, אולי אפילו האהבה של החיים. האהבה שלי.

הרבה אמרו לי שהאהבה הראשונה היא הכי כואבת, אפילו המורה שלי לכימיה שאלה אותי אם אנחנו ביחד, ואמרתי לה שלא, נפרדנו וחזרנו וחזרנו ונפרדנו... והיא אמרה שהיא מבינה כי האהבה הראשונה תמיד כואבת. עניתי לה שאני יודעת.

החיים לא אגדה או משהו, אבל לא רציתי שתהיה רק האהבה הראשונה, רציתי שתהיה גם האהבה האחרונה.

 

 

נכתב על ידי לילית' , 20/5/2013 22:57   בקטגוריות אהבות נצחיות, י'  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



10,133
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילית' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילית' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)