הנה זה שוב אותו סיפור רק עטוי בבגרות חלקית וחמקמקה עם קווי מתאר חופפים לסיפור הישן רק עם וותק של 5 שנים.

פתאום זה נראה כאילו מפריד קו דק בין המציאות לבין המשחק שהמצאתי לעצמי בראש. הכללים למשחק אבדו ואני לא יודעת איך משחקים, לכן קל נורא להתדרדר לאשלייה, לפאטה מורגנה שנוצרת מהקרבה המהפנטת הזאת בנינו.

כביכול יש הרבה בנינו אבל גם מעט, והפרדוקסליות גרמה לי לחשוש מלהוציא את המילים מהראש (לב?) לכתב מחשש שזה יהרוס הכל, אבל במחשבה אחרת אולי עדיף שזה יקרה מהר ככל האפשר.