|
| 10/2013
14 ל-18
אתמול הייתי בראש לציון בזמן שהעיר עדיין לא התעוררה. ריחות של סבון וקירצופי חנויות מילאו את האוויר והשמש החמימה ליוותה כל צעד שלי. טיילתי ברחבי רוטשילד עם חיוך ענקי מבפנים, סופגת את כל מה שאני רואה, הולכת לכיוון אחד ואז לאחר, עוברת, מסתבכלת, בוחנת.
מהרגע שבו רגליי ירדו מהאוטובוס פרחתי מבפנים וברחתי מהכל, אולי הייתי לבד בעיר זרה רחוקה מהמוכר והידוע, אך לא הרגשתי לבד בכלל.
התהלכתי בגן העיר בין עצמי הדקל והמזרקות הקטנות, מתפעלת מהיופי של העיר, חושבת ולא חושבת כאחד, מנסה להכיל את כל הקסם שאני רואה לפני שאצטרך לעלות חזרה אל האוטובוס ולחזור לעולם שלי. כשישבתי על הספסל בו הכרזנו פעם על אהבתינו הנצחית, עישנתי את הסיגרייה האחרונה חשבתי קצת עליו. זה קצת גידול שפיר בחלל הלב, ויחד עם העשן הסמיך כל נעלם כלא היה.
עוד שבועיים יש לי 18 ואני כלל לא מפחדת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
