|
| 8/2015
My Number 3
כבר מאוחר מדיי בלילה ואנחנו מתגנבים לתוך הבית, בשקט- בשקט כמו שני פורצים למרות שהבית בעצם שלו, ולאט לאט נזהרת לא להפיל שום דבר בדרך אני מפלסת את דרכי לחדרו כשהוא מוביל אותי בידו.
החדר של עמית בצבע כחול, כמעט כמו שלי, מעוצב בפשטות יוצאת דופן של מיטה-ארון-שידה וכמה חפצים בנאלים מפוזרים פה ושם ברחבי החדר, אך שום דבר אישי מדיי.
אני לא מספיקה להתבונן בחדר כי האור מיד נכבה ומחליף אותו אור של נר בודד כיאה לימי אהבה קיטשיים.
אני שיכורה מלהט הרגע ולא מאלכוהול, והוא לא מפסיק לנשק אותי בתאווה שלא רומזת כלל על כך שזאת הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים. הוא מקלף ממני את הבגדים ואני מנסה לעמוד בקצב. כל החדר מטשטש לו, ואני לא זוכרת שום דבר פרט לתחושה החמימה שבין העור שלו לשלי ולמבט שהיה לו בעיניים כשהוא הסתכל עליי באור הנר.
המגע שלו נעם לי כל כך והייתי מוכנה להשתקע באותו הרגע לפחות למילניום הקרוב.
כולי חשופה אליו, ועמית מנשק לי את הקעקוע על הצלעות וזה אוטומטית הופך לרגע האהוב עליי באותו הלילה. הרוך, המגע והאהבה הזמנית הזו משלהבים גיצים של בערה ענקית בינינו,
אבל רגע אחרי שהמדורה כבתה, החום של הלילה דעך בהדרגה עד שנעלם לו כליל בדרכינו לעיר שלי.
מאז לא ראיתי את עמית יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
