|
| 9/2015
אבירן - 12.9
12 בלילה של שבת ויש לי שקט נוראי בראש. אבירן שומר שבת וזה הערב הראשון מאז שהתחלנו לדבר שאנחנו לא 'ביחד'.
כשהסיפור הזה התחיל זה הרגיש לי נורא סתמי. פלירטטתי איתו קצת בהודעות, השארתי מספר ונתתי לזמן לעשות את שלו, אפילו לא דיברנו יותר מדיי בהודעות; ישר אבירן התקשר ודיברנו במשך 3 וחצי שעות. אולי דיברנו על כלום; קצת על החיים וקצת על הצבא וקצת נגיעות קטנות בכל מני תחומים מהחיים, אבל לא הפסקתי לחייך לרגע.
מאותה שיחה ראשונה למדתי שהוא מהשוברי לבבות, מהאלה שתמיד יגידו את המילה האחרונה.
ואם הוא שובר לבבות, אז אני אחת שתמיד שוברים לה את הלב.
בדיעבד זה לא הפחיד אותי כי זה היה כלום, אבל עם הזמן הסיפור תפס תאוצה. דיברנו כל יום מאז אותו הלילה, במשך שעות מחליפים סיפורים ומילים תומכות, נאחזים זה בזו. לאט לאט התחלתי לפחד שכמו שהכל התחיל מהר, כך הוא גם יסתיים ויותיר אותי שבורה קצת יותר מקודם. אני מפחדת להגיד לו את זה, להגיד לו שאני מפחדת שזה יסתיים כל כך מהר, שהוא זה שיגיד שלא מתאים, יקום וילך, ואולי להסביר לו שאם זאת לא הייתה אני שהשאירה לו מספר, אז זאת כנראה הייתה מישהי אחרת וזה למה אני מתעצבנת בעצם.
זה הכל נהיה יותר מדיי,
כל מה שאני יודעת זה רק שאני רואה את התמונה שלו וכבר מתגעגעת. לעזאזל עם רגשות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
