|
| 2/2016
תחיית המתים של האהבה.
בנמל התעופה של איסטנבול קשה למצוא וייפיי.
הטיסה שלי מלטביה לאיסטנבול נחתה קצת לפני שראש השנה יצא. כל הדרך לשם רק רציתי לספר לך על כל מה שעברתי בשלושה הימים האלה בלעדייך כאשר אתה היית עסוק בלהגן על המדינה ואני נפשתי לי בין יערות ואגמים. רציתי לספר לך על כמה שהאחיין שלי שובב ועל המקומות האלה שנראים כמו גן עדן בהם ביקרנו, ויותר מהכל רציתי שתדע כמה שאני מתגעגעת אלייך.
בנמל התעופה של איסטנבול קשה למצוא וייפיי, אבל היו לי את הסודות שלי ואת המקום הקטן שגיליתי רק לפני שבוע כשהייתי שם בפעם הראשונה וזאת אך ורק בשביל להודיע לך שאני בחיים ושנחתתי בשלום.
ספרתי את הדקות עד צאת ראש השנה, בדקתי בכל אתר ושאלתי בוואטספ כל בנאדם שחשבתי שיש לו טיפת מושג. חיכיתי וחיכיתי.
כשנחתתי כבר בארץ גיליתי שהיית בשמירה ושלא יכולת לדבר באותו הזמן, אבל באותו הרגע לשמוע אותך ואת הקול שלך היה שווה את כל ההמתנה.
4 חודשים לאחר שהקשר בינינו נחתך שלחת לי הודעה. הלב שלי איים להתפרץ החוצה כשראיתי את השם שלך והתמונה הקטנה בצד המסך. הבטן שלי התהפכה ורכבת הרים של רגשות עברה לי בכל הגוף. רציתי להקיא.
לא יכולתי לעצור את הדמעות, אפילו עכשיו אני לא מצליחה. השניה הזאת לקחה אותי 4 חודשים אחורה וצליל הקול שלך בהודעות הקוליות ריסק לי את הלב.
אולי קברתי אותך כזכרון בפינות החשוכות במוח שלי אבל לא עבר יום מאז ההודעה האחרונה שלך שלא חשבתי עלייך, שלא רציתי לספר לך מה עובר עליי ביום יום. אני מתגעגעת אלייך יותר ממה שאני מסוגלת ורוצה.
אני רק רוצה שנחזור להיות מה שהיינו קודם, לרגעים שבהם היינו רק אתה ואני והשעות הקטנות של הלילה כשהטלפון שלי כל כך חם מרוב דיבור, שתגיד לי עד כמה אתה רוצה אותי איתך באותו רגע ולי יפלט בטעות "אני אוהבת אותך" כמו שהיה ביום כיפור.
אולי לא מתים מאהבה, אבל בהחלט קניתי את הספר, ובכל סיפור חדש חיפשתי אותנו כדי שאולי הסוף יהיה יפה הפעם.
אבל אנחנו סיפור בלי פיתרון, אהבה אבודה ונכזבת בלי שום סוף טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
