זה הכל מושלם בתיאוריה כשאני לא צריכה לראות אותך. אנחנו מתכתבים ואתה מתקשר ואנחנו צוחקים אבל גם יודעים להיות קצת דביקים בשעות הנכונות של הלילה.
מצידי גם להתכתב איתך כל החיים אבל הסכמתי לראות אותך ומאז אני מצפה רק לכישלון, שתקום בוקר אחד ותגיד שזה לא הולך לשום מקום ואני אגיד שצפיתי את זה גם ככה מראש ושזה באמת בסדר ואז אני לא אתאכזב כי פשוט ידעתי שזה מה שיהיה.
מצידי להתכתב איתך כל החיים ורק לא ללכת על קליפות ביצים ולברור כל מילה שיוצאת לי מהפה כשפתאום נשלחת הודעה.
אז כרגע אני מכינה את הקרקע לכישלון. מחקתי את כל התמונות ששלחת לי וגם את השיחה בוואטספ אחרי כל פעם שאתה שולח הודעה, רק בשביל להיות מוכנה לרגע שזה לא ימשיך הלאה ואני אוכל להמשיך קדימה בשקט בלי כל כאב הראש הזה.
אולי זה מעגל אבטחה שלי ואולי אני באמת מפחדת להכנס לזה ואולי זה גם  Too good to be true כמו שאני אומרת על זה תמיד כי אין מצב שאתה גם נראה טוב וגם אחלה גבר בלי שמשהו ילך עקום בדרך.
אז מצידי להתכתב איתך גם כל החיים כי ברגע שראיתי אותך זה הפך למוחשי ומציאותי מדיי, ואני כל כך לא רגילה למציאות הזאת כשאני לא יודעת מה באמת לעשות איתה ואיך באמת להתנהג.

הרגתי את כל הפרפרים בבטן ואני מתפללת שהזמן יביא תשובה כמה שיותר מהר כי מתחת לפוקר פייס אני פשוט משתגעת.