|
| 6/2017
לפני עלות השחר
אהבתי את השיחות הראשוניות של 2 בלילה. היית אומר את המילים הנכונות ואני חיבקתי אותן אליי בחצי חיוך.
היום אתה לא מקל על החזרה שלי הביתה. הטיסה חזרה לארץ הקודש הייתה מלווה בתחושה חצי מתוקה-חצי מרירה כי לקצת יותר משבוע חוויתי את העצמאות במלוא מובן המילה. התנתקתי מהכל ומכולם, נשמתי את האוויר הקריר והנקי של אירופה הלא מוכרת, התענגתי על השקיעות של 22:30 וחייכתי לי בלב על כל דקה שבה הסתובבתי בעיר העתיקה מוקפת בתיירים ומרגישה ביניהם כמו בת בית למרות שאני בדיוק כמוהם.
שם גם הבנתי שאני מחבבת אותך קצת יותר ממה שאני מודה בפניי עצמי. למרות שהשיחות של 2 בלילה כבר לא קיימות, והמילים אותן חיבקתי חזק אליי נעלמו כלא היו כלל, משהו בדאגה שלי אלייך ובברכות שכתבו ליום הולדתך ה-25 הראו לי צד אחר שלך שזכיתי להכיר שנייה לפני שכל כאב הראש התחיל.
אתה מקשה על החזרה שלי לארץ כי כל מה שרציתי זה שלשם שינוי תהיה פה קצת בשבילי, אבל אמרת מספיק מילים שגורמות לי לחשוש כל פעם מלכתוב לך משהו אז אני נמנעת. במקום מסויים אני מרגישה שאני מתפשרת על היחס הזה כרגע כי אולי זאת רק תקופה מעצבנת וכי ידעתי ימים שמחים שלך, אבל התוצאה נשארת אותה תוצאה ואמא שלי אומרת שאני לא צריכה להשקיע במי שלא משקיע בי קצת בחזרה, אז לקחתי צעדים אחורה והפסקתי. זרקתי את הכדור לשטח שלך בצפייה שתשתמש בו בחוכמה.
אני לא יודעת מה החודש הקרוב יניב לנו או מה יהיה מחר או עוד שבוע, אבל כרגע השעה היא 2:30 ואתה רחוק יותר מהמרחק הפיזי בינינו, ולי אין יותר במה להיאחז.
11.6
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
