אני זוכרת את הלילות חסרי השינה שבהם לא עצמנו עין
איך במשך שעות רבות רק קולותינו נשמעו מבין הדממה, מוסרים זה לזו פיסות זעירות כדי לחבר אותן לדמות,
בפעמים רבות שמענו מוזיקה ואף דמעות קטנות ירדו מבין צחוק מתגלגל של נעורים צעירים.
במשך ימים ולילות הפכנו את התמימות לאמת.
באינטימיות האפלה של הלילה מצאנו זה את זו, רחוק וקרוב, כך ידענו אל אף שלא ידענו כלום,
פיתחנו רגשות שחסמו את זרימת החמצן בורידים וגרמו ללחיים לכאוב בעוצמה מהנה,
וללב

שנה שעברה באופן לא מפתיע לא היו לי שום רזולושנס. הייתי מאוהבת עד מעל הראש ומלאה שימחה שזרמה לי בורידים. כך גם פתחתי את השנה האזרחית החדשה, ביחד עם הבחור, וכך רציתי שכל השנה תיראה - מלאה באהבה ביחד איתו.
מאז קרו הרבה דברים. היינו ביחד, אהבנו והתקרבנו, עד שזה נהיה יותר מדי ורבנו והתרחקנו ונפרדנו. כל זה והרגשות הכלולים במקרים אלו הפכנו את 2012 לשנה מאתגרת, שבה זכיתי לראות את החוזק שלי, למצוא את החולשות שלי וללמוד להתגבר עליהם ביחד עם האנשים החשובים לי. חברות שלי הן הכי מדהימות בעולם, והמשפחה שלי מקסימה. 
ב-2012 ראיתי, חוויתי, צילמתי, טעמתי, צחקתי, אהבתי, כאבתי, כל זה בפעם הראשונה. לכן, השנה הזו הייתה משמעותית יותר מכל שנה שקדמה לה, כי בה זכיתי להתבגר.
אני והוא חזרנו לקשר והחלטנו לנסות שוב, רק הפעם לאט לאט כדי לראות אם זה באמת ילך הפעם כששנינו התבגרנו קצת יותר. מפה אני יכולה להגיד, שאין לי שום ציפיות. גם לא מ2013. אני מקווה שאוכל להפנים את כל מה שלמדתי עד עכשיו, להשלים עם טעויות ולדעת לנסות לעשות את הדברים קצת אחרת. 
הלוואי ונפתח את השנה החדשה עם חיוך