לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  לילית'

בת: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אבירן - 12.9


12 בלילה של שבת ויש לי שקט נוראי בראש. אבירן שומר שבת וזה הערב הראשון מאז שהתחלנו לדבר שאנחנו לא 'ביחד'. 
כשהסיפור הזה התחיל זה הרגיש לי נורא סתמי. פלירטטתי איתו קצת בהודעות, השארתי מספר ונתתי לזמן לעשות את שלו, אפילו לא דיברנו יותר מדיי בהודעות; ישר אבירן התקשר ודיברנו במשך 3 וחצי שעות. אולי דיברנו על כלום; קצת על החיים וקצת על הצבא וקצת נגיעות קטנות בכל מני תחומים מהחיים, אבל לא הפסקתי לחייך לרגע.
מאותה שיחה ראשונה למדתי שהוא מהשוברי לבבות, מהאלה שתמיד יגידו את המילה האחרונה.
 ואם הוא שובר לבבות, אז אני אחת שתמיד שוברים לה את הלב.
 בדיעבד זה לא הפחיד אותי כי זה היה כלום, אבל עם הזמן הסיפור תפס תאוצה. דיברנו כל יום מאז אותו הלילה, במשך שעות מחליפים סיפורים ומילים תומכות, נאחזים זה בזו. לאט לאט התחלתי לפחד שכמו שהכל התחיל מהר, כך הוא גם יסתיים ויותיר אותי שבורה קצת יותר מקודם. אני מפחדת להגיד לו את זה, להגיד לו שאני מפחדת שזה יסתיים כל כך מהר, שהוא זה שיגיד שלא מתאים, יקום וילך, ואולי להסביר לו שאם זאת לא הייתה אני שהשאירה לו מספר, אז זאת כנראה הייתה מישהי אחרת וזה למה אני מתעצבנת בעצם.
זה הכל נהיה יותר מדיי,
כל מה שאני יודעת זה רק שאני רואה את התמונה שלו וכבר מתגעגעת. לעזאזל עם רגשות.
נכתב על ידי לילית' , 26/9/2015 14:47   בקטגוריות אנשים חולפים, באמצע הלילה, מיקס של רגשות, מסתכלים לפחד בעיינים, קצת ממני  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



And every bite I gave you left a mark


הימים האחרונים היו ימים מוזרים. היו כמה התפתחויות וגם נסיגות, ולאט לאט נשאבתי למציאות חדשה וקצת מוזרה. 
הלימודים לא היו בראש סדר העדיפויות; לא התחלתי ללמוד לשום מבחן או להכין שיעורים או כמעט להופיע בבית הספר וגם לא בדיוק היה לי אכפת.
לא הייתי קוראת לזה הדרדרות נפשית, אבל משהו בהחלט היה שם. את הערבים האחרונים לא ביליתי בבית וביום שני ביצעתי טעות שאני לא מאמינה בכלל שאיפשרתי לה לקרות. זאת הייתה שגיאה נוראית וההרגשה שנלוותה לה הייתה הרסנית מצד אחד, אך מצד שני היא נתנה לי את הדחיפה לשנות את מה שקרה ביני לבין י'. הבנתי שאני לא אוהבת אותו יותר ושמה שאני כן אהבתי הייתה רק האשליה של השנה שחלפה, הקשר הרומנטי, החברות הטובה, האהבה. אתם יודעים, דברים שקצת רחוקים מהמציאות כרגע.

כשמיוזמתי אתמול חתכתי בינינו את הידידות המוזרה, הרגשתי הקלה. קיבלתי ממנו אפילו את התשובה. אולי לא את התשובה שרציתי לשמוע, אבל בהחלט תשובה שמאירה על פניי הדברים, שנותנת וודאות ולא לוקחת אותה, תשובה שבסופו של דבר שינתה הרבה.
אתמול בערב אפילו הרגשתי שמחה, ושימחה זה משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. אני לא מתחרטת על מה שקרה ביני לבינו ביום שני, אני גם לא מתחרטת על מה שעברנו ביחד מאז אוגוסט 2011, רק קצת חבל לי שהעניינים בינינו התגלגלו בסופו של דבר כפי שהם התגלגלו. אבל היי, זה סימן טוב בסופו של דבר.


 


אני מוקפת באנשים טובים, ואני מלאה בתובנות חדשות. הימים האחרונים לימדו אותי קצת על החיים, על טעויות ועל מעשים. על דברים שאפשר לשנות, ועל דברים שלנו אין שליטה עליהם. הבנתי מתי צריך לשחרר, בשביל עצמי, בשביל טובתי. ואני אפילו לא מרגישה רע. 
מכאן זו רק תחילתה של תקופה של התחזקות עצמית ועבודה רבה על עצמי יחד עם האנשים שעושים לי טוב והדברים שיעשו לי טוב.
בסופו של דבר הכל טוב.




 
המילים של השיר מסכמות הכל בצורה יפיפייה. 

נכתב על ידי לילית' , 19/12/2012 12:02   בקטגוריות אנשים חולפים, החלטות משנות חיים, החלטיות, הימים היפים בחיים, י', ימים, חודשים, שנים, מסקנות קלושות, מסתכלים לפחד בעיינים, סאונדטראק לחיים, רצונות גדולים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דצמבר


כשהוחלטה ההחלטה היום העולם לא עצר מלכת,
השמש עדיין זרחה בשמיים,
הציפורים צייצו כתמיד
והמכוניות עדיין המשיכו לנסוע.
הכל נראה אותו דבר, אך קצת שונה.
אני עדיין נשארתי אני, למרות שבתוכי משהו קצת נבל. 
מפה רק יוצרים דרך חדשה.




"השורה התחתונה היא שאתה זה שנפרד ממני, לכן אם לך לא אכפת למה שלי כן יהיה? שנינו יודעים שאם כן היית רוצה אותי, היית מתנהג בצורה אחרת לגמרי.
ברוב טיפשותי האמנתי שאתה מישהו ששווה "להלחם" עליו, כי עברנו הרבה והאמנתי באמת שאני מכירה אותך הכי טוב שאפשר. אבל כנראה שלא, ולא חשבתי שתשתנה כל כך, שתהפוך פתאום למישהו זר לי שהוא במיליון מעלות שונה מהבחור שבו התאהבתי לפני שנה. 
גם חשבתי ששווה לחכות לך כי פעם היה לנו טוב, אבל גם ידעתי שזה לא יהיה אותו דבר. המצב לא, אתה לא. האמנתי שאולי אתה גם בעניין כי לפעמים הראת שכן, אבל מנגד היו הרבה דברים שעשית שסתרו זאת. לכן בחרתי להוציא את עצמי מהמשחק. קיוויתי שהיום תבהיר את חוסר הוודאות ושתגיד חד וחלק לאן כל זה הולך, אבל לא עשית. אז הנה אני עושה כי יש גבול לזמן שאפשר לחכות. אמרתי לך, אני לא משחק...
בתוך תוכי קיוויתי שתגיד שאתה אוהב אותי יותר מכולן, אך הכנתי את עצמי לזה שתגיד "לא". אבל משהו אתמול שינה את חוקי המשחק, הבנתי שלי זה לא מגיע, ראיתי מי אתה עכשיו וזה לא מישהו שהייתי רוצה לחכות לו.
מודה שלפני שאתה החלטת להפרד ממני חשבתי על להפרד ממך כי חשבתי שחווית גיל 20 שכוללת בחורות, מועדונים, יציאות וכאלה זה מה שחסר לך, וכנראה שזה באמת נכון. אבל אני הכרתי אותך קצת יותר רציני... לא מבינה לאן זה נאבד.
אני לא יודעת כמה בחורות אתה צריך לעבור כדי לקלוט, אבל שיהיה המון בהצלחה. בסופו של דבר, אתה זה שאיבד פה ולא אני.




לאב יו"


נכתב על ידי לילית' , 2/12/2012 16:31   בקטגוריות אנשים חולפים, החלטות משנות חיים, החלטיות, י', מיקס של רגשות, מסתכלים לפחד בעיינים, ציטוטים, קובץ של מילים, שאלות קיומיות, שברים, רצונות גדולים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
10,105
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילית' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילית' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)